"הפוטנציאל לתיירים בישראל - פנסיונרים מעל גיל 60 שיש להם זמן וכסף"
אהרון אמסלם (91) התחיל מדוכן בכנרת בשנות ה-50: "ראיתי שהחוף מנוהל בצורה לא נכונה". לאחר מכן ניצל את גל התיירות לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, הקים מסעדה ובמשך השנים גם מלונות ומשרד נסיעות. סיפורו של איש העסקים ששורשיו בטבריה הולכים עד המאה ה-18: "תמיד אהיה אהרון מטבריה"
אני פוגשת את אהרון אמסלם בן ה-91 יושב מחוץ לאולם הכנסים שבו קיבל פרס מפעל חיים , ומקשיבה לסיפור חייו ופועלו, הרווי בזיכרונות ובמסקנות מהדרך. הוא יושב בצמוד לשרה, רעייתו מזה 67 שנה, כשללא כל ציניות, האהבה והשותפות ניכרת בהם בכל רגע. הוא מביט בה, כשנראה לו ששכח פרט מסוים עליו התבקש לספר, והיא משלימה או מאשרת את דבריו. "הזיכרון שלי קצת בוגד בי", הוא מחייך. "לפעמים אני מתעורר באמצע הלילה ושואל את שרה איך קוראים לאדם שאני מנסה להיזכר בשמו. היא נותנת לי רמז ואני מיד נזכר".
- "אני לא כמו מאסק מבחינה כלכלית, אבל גם לי יש חזון שאני רוצה להגשים"
- "כלכלת הגיל השלישי מגלגלת 27 טריליון דולר, לא סתם אפל ואמזון בשוק הזה"
- "גדלתי במשפחה של תעשיינים ויזמים, אבל כל אחד צריך להתחיל מאפס. גם אני"
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
מה שחשוב זה שאתה יודע לשאול. כך אתה יודע מה חסר ונזכר.
התעסק בכלל בחקלאות בתחילת דרכו
שורשי משפחתו של אמסלם, שקיבל את הפרס לאחרונה מאיגוד בתי המלון והתיירנות בשיתוף לשכות המסחר, מגיעים בטבריה עד למאה ה-18, והוא נצר למשפחת רבנים מקובלים של הרב חיים אבולעפיה, מחיה היישוב העברי בעיר. "המשפחה שלי חרטה על דגלה את ערכי הציונות, אהבת הארץ ואהבת האדם. למשל, בגיל 14 הצטרפתי ל'הגנה'. אבי המנוח לא היה יהודי דתי, אבל גידל אותנו על המסורת ונהג לקחת אותנו לבית הכנסת בחגים. אמי, שידעה שאני בהגנה, הייתה אומרת לי ללכת לפעולה במקום לבית הכנסת כי הבינה את חשיבות הפעולה באותה תקופה. זו ציונות ונאמנות למדינה, ערכים שאני ממשיך להנחיל לדורות הבאים".
בתחילת שנות ה-50 הקים יחד עם שותפים את מפעל היוצר, לייצור מכשיר טכנולוגי חדשני שנמכר באנגליה ובטורקיה בשם 'מלכה', שם משפחתה של אימו בנעוריה. כששואלים אותו על התקופה ההיא, הוא אומר שהמכירות היו לא רעות, אבל ההצלחה הגדולה של אותו פרויקט הייתה שבמסגרת מסע קידום המכירות בטורקיה הוא הכיר את רעייתו.
בהמשך פנה להוראה ולימד מסגרות בבית הספר עמל בטבריה. בתום שנת לימודים אחת החליט לפנות לעסקי החקלאות. בשנים 1963-1955 גידל ירקות אותם מכר לשוק הסיטונאי בתל אביב וייצא אותם לחו"ל. "טבריה נראתה אז כמו עיירה שווייצרית. הכל היה ירוק", הוא נזכר. ב-1963 נעתר לבקשת הרשויות להחליף קרקע עליה גידל את היבולים, בזכות לייבוש מקטע על הכנרת. לימים הקים על קרקע זו את חוף רון, שהפך ב-1977 למלון חוף רון, כשהמטרה העיקרית להקמתו הייתה אירוח תיירים וצליינים מכל העולם שהגיעו לטבריה.
גם היום, בגיל 91, ממשיך אמסלם לעשות כל שיכול כדי להציב את טבריה על מפת התיירות העולמית, כשהוא שם דגש רב על תיירות צליינים. ארבעת ילדיו וחלק מנכדיו ממשיכים את דרכו בתחום התיירות באמצעות המותג "אמסלם תיירות ונופש בע"מ", שנוסד ב-1983 ע"י בנו, יעקב, שהיה טייס בחיל האוויר וחברו לקורס של רון ארד. כמה חודשים לאחר שחרורו הקים יעקב את משרד הנסיעות "אמסלם טורס" בטבריה, ושנה לאחר מכן הצטרף אליו אחיו הצעיר, אליעזר, כשותף שווה עם שחרורו כקצין בהנדסה קרבית. בשנים שעברו התרחב המשרד ופתח מחלקות שונות וחברות בנות עבור קהלים שונים. לדוגמה, הם ייצרו נסיעות לברוקלין לקבוצות במגזר החרדי עבור קהילת הרבי מליובאוויטש שבברוקלין. ב-1999 הוקם הסניף הראשון של החברה מחוץ לישראל – בעמק הסיליקון בקליפורניה. עם השנים הוקמו שלוחות נוספות במקומות שונים בעולם. נכון להיום מועסקים בחברה כולה כ-500 עובדים.
כחלק מעסקי התיירות שברשותו, פיתח אמסלם עם בניו את מלון דונה גרציה בטבריה, שמשלב בין מלון למוזיאון, "כדי להנציח את פועלה ותרומתה של הגבירה חנה נשיא לגאולת ציון", הוא מספר.
בחזרה לחוף רון. למעשה, הרומן של אמסלם עם החוף מתחיל בהקמת קיוסק קטן, תוצאה של קושי, שהפך להזדמנות. "כדי לשחרר את הלחצים, נהגתי להגיע בשעות אחר הצהריים לחוף התכלת שעל שפת הכנרת, לשוט בסירה, לשחות, ליהנות, ולחזור הביתה עם כוחות מחודשים. תוך כדי תנועה ראיתי שהחוף מנוהל בצורה לא נכונה. ניגשתי לבעלים, ממשפחת מזרחי שפתחו את החוף ב-1952, והצעתי לו שותפות, אבל ההצעה לא נשאה פרי. "רואה את הנכד שלי"? הוא שואל ומצביע על תומר. "סבא שלו, אבא של אמא שלו, לא הסכים להצעה שלי. הוא סיפר שבן משפחה שלו אמר שאהרון אמסלם 'יאכל אותו בלי מלח'. שהוא יישאר 'בלי כלום', כי אקח להם את הכל".
אמת?
בוא נחזור לרגע להיכרות שלך עם שרה. "
"עם סיום מלחמת ששת הימים כל העולם הגיע לישראל כדי להבין את הפלא"
זכרונו של אמסלם אינו בוגד בו. הוא חוזר אחורה בשנים ונזכר באירועים שונים שהיו מכוננים עבורו. לדוגמא, זה שקרה ב-1967: "בתקופה זו ניהלתי מסעדה משלי, כשסוכן נסיעות נהג לשלוח אליי תיירים. עם סיום מלחמת ששת הימים כל העולם הגיע לישראל כדי להבין את הפלא, איך קרה שמדינה קטנה ניצחה בשישה ימים את האויבים המקיפים אותה, כיצד כבשה את רמת הגולן והגליל העליון. באותה תקופה אירחתי במסעדה כ-150,000 תיירים, כל אחד שילם על ארוחת צהריים חמישה דולרים. כשזה נודע למשרד התיירות העניקו לי תואר של תיירן מצטיין. 'אני תיירן מצטיין? בסה"כ נתתי ארוחות צהריים', חשבתי לעצמי, ואז הבנתי שלא מספיק לספק שירותי הסעדה, אלא עליי להתמקד ולהתפתח בענף האירוח במלונאות. כך הוקם המלון, כך החלו להתפתח כל עסקינו בתחום".
אבל היו עוד מלונות בטבריה. מה היה סוד ההצלחה שלך?
מה אתה חושב על התנהלות התיירות בישראל כיום?
"בהרצאות שאני נושא, בארץ ובחו"ל, אני מספר עליי כישראלי ועל המדינה. אני מסביר שאני רוצה דו קיום, ומאמין שגם הצד השני רוצה דו קיום, לחיות בשלום, לא מתוך כוונה להרוג אחד את השני. עם זאת, כמי שהיה חניך בקורס הראשון של ההגנה במדינה, למדתי כבר אז איך נוהגים עם אויב. 'הבא להורגך - השכם להרגו'. אנחנו לא באים בכוח, אבל חייבים להגן על עצמנו. את כל זה צריך להסביר לתיירים הנכנסים. עלינו לשלוח שליחים של ראשי הכנסיות כדי להביא תיירות צליינית, היא המפתח והגרעין הגדול. להציע להם סיורים לימודיים. שישלמו את המינימום אפילו אם המלון יפסיד. נראה לי, שמשרד התיירות מבין את זה ומתחיל לפעול בכיוון".
מה אתה יכול לאמר לדור הצעיר שמבקש להשתלב בתחום?
