תודה, הנשיא הרצוג. אנחנו לא מתפשרים. נישאר ברחוב עד שננצח

תודה, הנשיא הרצוג. אנחנו לא מתפשרים. נישאר ברחוב עד שננצח

האלימות והקיצוניות של ההפיכה המשטרית עשויות להיזכר בעתיד כמה שהציל את ישראל משקיעה למשטר אוטוקרטי, לאומני, קיצוני, דתי ולא סובלני ■ בזכותן 2023 יכולה להיזכר כשנה שבה הישראלים התחילו לגבש לעצמם זהות אזרחית וסיפור חדש

March 17th, 06AM March 17th, 06AM גיא רולניק

ב–4 בינואר 2023 פתחה חבורה של פוליטיקאים בשלב הגלוי של תוכניתה לשנות את שיטת המשטר בישראל באופן שמאיים לפורר את עקרונות היסוד שלפיהם התנהלה המדינה מאז הקמתה. היה זה מהלך אלים וקיצוני של חבורת אנשים שיכורת כוח, שחשבה שזיהתה הזדמנות לממש מאווים כמוסים וגלויים שלה לשנות את המדינה בן לילה ולבסס את היתרון הרגעי שקיבלה בבחירות האחרונות, כדי לצבור כוח חסר תקדים במשטר הישראלי.

הדיונים שהתנהלו אצל נשיא המדינה בחודש האחרון על "פשרות" ו"מתווים" מול התוכנית של החבורה הזאת היו לא לגיטימיים בעיקרם. איש לא בחר, לא הסמיך ולא רצה לראות קבוצת אנשים פרטיים אקראית, כמו עו"ד יובל אלבשן, פרופ' ידידיה שטרן, איש ההייטק גיורא איתן ועסקנים ולוביסטים של פורום קהלת, שממומן על ידי מיליארדרים אמריקאים, מארגנים מחדש את שיטת משטר בישראל, אופייה הדמוקרטי וערכיה.

המתווה שגיבש הנשיא, יצחק הרצוג, נולד ומת ביום רביעי בלילה, כי אין לו לגיטימציה ציבורית, הוא פוגע בעצמאות שומרי הסף ונותן כוח לא מרוסן נוסף לממשלה. לא מנהלים משא ומתן עם אנשים שתומכים בדיקטטורה. ממילא הדחייה המיידית של שמחה רוטמן ושות' את המתווה לא השאירה מקום לספק בשאלה מה הייתה מטרתם האמיתית. לא לתקן — להרוס. לשלוט.

התעוררות

האלימות והקיצוניות של חבילת הצעדים שתפרו רוטמן, יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' עם פורום קהלת עשויות להתברר בטווח הארוך כאלה שהצילו את ישראל משקיעה אטית לתוואי שבסופו היא חדלה להיות דמוקרטית. אם החבורה הייתה מביאה כל אחד מהצעדים בהפיכה המשטרית בהדרגה, ייתכן שהציבור הישראלי לא היה מתעורר, מתלכד, קם כעם ומתחיל ללכת מדי סוף שבוע להפגנות ענק שגדלות משבוע לשבוע. בבת אחת העלתה החבורה שאירגנה את ניסיון ההפיכה את הטמפרטורה בסיר שבו התבשלנו — וכיום חם מספיק כדי שמאות אלפי ישראלים שמעורבותם הפוליטית הייתה אפסית יקפצו מתוך הסיר הלוהט — בטרם החום והאדישות מחסלים את יכולתם להשפיע בעתיד על עתידם המשותף.

איש לא בחר ולא הסמיך את הלוביסטים של פורום קהלת, שממומן על ידי מיליארדרים אמריקאים, לארגן מחדש את שיטת משטר בישראל, אופייה הדמוקרטי וערכיה

יזמי ההפיכה המשטרית ותומכיה מרבים לחזור על המנטרה שלפיה הרגע הדמוקרטי החשוב שבו נפלה ההכרעה לאן פניה של המדינה הזאת היה בנובמבר האחרון, עת הקלפיות נסגרו, הקולות נספרו, ונתניהו הרכיב את ממשלתו השישית. נראה שהם טועים. הרגע הדמוקרטי החשוב ביותר מתרחש בחודש האחרון, כשמאות אלפי ישראלים, שעד כה הגבילו את מעורבותם בדמוקרטיה בהליכה לקלפי כל כמה שנים, הבינו שלעניין המועט שלהם בפוליטיקה ובמעורבותם האזרחית עשוי להיות מחיר כבד מנשוא.

"אני לא מתעניין בפוליטיקה", "פוליטיקה מגעילה אותי", "הפסקתי לקרוא עיתונים", הסבירו לעצמם, לחבריהם ולמשפחותיהם מאות אלפי, ואולי אפילו מיליוני ישראלים בשנים האחרונות. אבל ב–4 בינואר השנה, בשעת לילה מאוחרת, נשמעה דפיקה בדלת ביתם. הם פתחו אותה, ובחוץ עמדה הפוליטיקה ואמרה להם: שלום, אני כאן. אתם אולי לא מתעניינים בי, אבל אני דווקא מתעניינת מאוד בכם ובחיים שלכם כאן, ואני מתכוונת לשנות אותם במהירות בקרוב.

הכל פוליטי

בימים ובשבועות הראשונים התקשו הישראלים להבין מהי המשמעות של התוכניות שלגברת "פוליטיקה" יש לגביהם. כאשר הם התחילו להבין אותן, נפל עליהם פחד גדול. התגובה הראשונה של רבים מהם הייתה לברוח. דיבורים על דרכונים זרים, הגירה, חלוקת ישראל לקנטונים ושאר פנטזיות מילאו את הרשתות החברתיות. ואולם לאחר התגובה הרגשית הראשונה הזאת, הם נזכרו שאין להם ארץ אחרת, וממילא גם אלה מהם שיכולים ורוצים להגר לא ירצו לראות את המדינה היחידה שמשמשת בית של העם היהודי נהפכת לדיקטטורה משיחית, לאומנית ודתית. בלי ישראל דמוקרטית, מהגרים מצליחים בכל העולם ייהפכו בן לילה לפליטים. הם הבינו שיש רק אופציה אחת: להילחם. ואנחנו נלחמים.

התהליך שמתרחש בחודש האחרון הוא שמאות אלפי ישראלים, אולי כבר יותר ממיליון, מבינים שפוליטיקה אינה האנשים שיושבים בכנסת בירושלים או במשרד ראש הממשלה. אלה פוליטיקאים. פוליטיקה היא בראש ובראשונה האזרחים. הרטינה המתמשכת — "אין כאן מנהיגים" — שאיפיינה אותנו במשך עשורים, לא תיצור כל שינוי. הפוליטיקאים שנמצאים בשלטון, בקואליציה ובאופוזיציה, הם תמונת המראה של רמת וסוג המעורבות הפוליטית של האזרחים. פוליטיקה זה אנחנו. אנחנו האנשים שלהם חיכינו.

זו אינה הפעם הראשונה שבה הישראלים יוצאים לרחובות בהמוניהם ולאורך זמן. הפעם הקודמת הייתה בקיץ 2011. בניגוד למיתוס שלפיו המחאה ההיא לא הביאה תוצאות — מי שהיה מעורב לעומק במה שהתרחש בכנסת, בממשלה ובשירות הציבורי בשנים שאחריה יודע שהמציאות הפוכה. מאות אלפי אנשים ברחובות נתנו ב–2011, ב–2012 וב–2013 שוק חשמלי חסר תקדים למקבלי ההחלטות. לראשונה זה שנים הם הרגישו את הפחד מהציבור. והם שינו את התנהגותם ומדיניותם. אלא שהפחד הזה דעך לאורך השנים. לדעיכה הזאת תרמו, בין השאר, הקיטוב, ההסתה והמחנאות של עידן הרשתות החברתיות בכל העולם ובישראל. אבל הלקח מאותה מחאה ברור: אין כוח גדול יותר בדמוקרטיה מאשר הדמוס — העם.

אם ב-2011 הייתה "מחאה" — מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות ומחו על יוקר המחיה, השחיתות, סדרי העדיפויות של הממשלה והכוח והעושר העצום שנצבר בידי מעטים — הרי מה שקורה כעת הוא מעבר משלב המחאה אל המאבק. אנו נאבקים לראשונה כעם על דמותה של המדינה, לאחר עשורים שבהם הפקרנו את הזירה, הוצאנו את התהליך הדמוקרטי במיקור חוץ לקבוצה קטנה של אנשים וטעינו לחשוב שיהיה לזה סיום טוב. בכל שבוע שחולף אנו מבינים את גודל הטעות וגם את היכולת שלנו לתקן אותה.

במשך עשורים הוצאנו את התהליך הדמוקרטי במיקור חוץ לקבוצה קטנה של אנשים. בכל שבוע שחולף אנו מבינים את גודל הטעות וגם את היכולת שלנו לתקן אותה

להב הגיליוטינה חידד את חושינו

2023 היא השנה שבה הישראלים, אלה שאינם רוצים לראות כאן משטר אוטוקרטי, לאומני, קיצוני, דתי ולא סובלני, יתחילו לגבש לעצמם זהות אזרחית, סיפור חדש עם רעיונות מארגנים חדשים. להב הגיליוטינה שהצמידו נתניהו, לוין, רוטמן ושות' לצווארנו יחדד לנו את המחשבה.

עבור ישראלים רבים, בעיקר הצעירים, זהות אזרחית היא חידוש. לרובם יש זהות של צרכנים, משלמי מסים, אנשי משפחה, יזמים ועובדים. עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כאזרחים. זה מפחיד, זה חדש — אבל זה גם מרגש. כן, מרגש, וכל מי שעמד בשבועות האחרונים עם דגל ביד, באחת מההפגנות ברחבי הארץ והרגיש שותפות גורל עם אלפי אנשים שמעולם לא פגש, יודע כבר במה מדובר. תודה רבה לך, נשיא המדינה יצחק הרצוג, תודה לכם, חברי הקואליציה והאופוזיציה. אנחנו לא מתפשרים על הדמוקרטיה. נישאר ברחוב עד שננצח.

2023-03-17T04:21:31Z dg43tfdfdgfd