"אתאיסט לא ישלח את ילדיו לכאן, אבל רוב עם ישראל כן"

"אתאיסט לא ישלח את ילדיו לכאן, אבל רוב עם ישראל כן"

בבית הספר "מדעים ויהדות" בחדרה מלמדים מדעים בלי אבולוציה, מפרידים בין בנים לבנות מכיתה ה' ומנחילים את ערכי היהדות. אז מדוע עשרות משפחות חילוניות שולחות אליו את ילדיהן?

March 17th, 05AM March 17th, 05AM שלי קלינג

בני הזוג אייל ושירה (שמות בדויים) — הוא עוסק בנדל"ן, היא מחנכת בבית ספר יסודי בחדרה — מגדירים עצמם מסורתיים. עם זאת, הם נוסעים בשבת ולא שומרים כשרות. נוכח תנאי הפתיחה האלה, מפתיע לגלות שהם בחרו לשלוח את שלושת ילדיהם לבית הספר הדתי "מדעים ויהדות" בחדרה.

"הילדים שלנו מחוננים", מספר אייל. "את הקטן רצו להקפיץ כיתה, ושני הילדים הגדולים לומדים בתוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה של אוניברסיטת בר־אילן. גדלתי בבית מסורתי ולמדתי בבית ספר חילוני, ואשתי באה מבית אוקראיני שלא היה לו בכלל קשר לדת. היא זו שרצתה לרשום את בתנו הגדולה לבית הספר הזה. אני חששתי מכך שזה בית ספר דתי ושהרמה המקצועית לא תהיה גבוהה, אבל התבדיתי. יש כאן רצף לימודי מכיתה א' עד י"ב, לימודים ברמה מצוינת.

"בנוסף לזה יש לימודי יהדות וערכים שלא נותנים בבתי ספר חילוניים, אבל הוא לא בית ספר דתי — במובן שהוא לא מתעסק רק בזה. יש תפילה בבוקר, ויש לימודי יהדות ופרשת השבוע, אבל בלי כפייה. הילד יכול לבחור לשחק כדורגל במקום להתפלל, ואין חובה כמו בבית ספר דתי. מה שחשוב הוא הערכים: תהיה אדם, תעזור, תכבד את המורים ואת ההורים".

אייל אפילו שמח על ההפרדה בין בנים לבנות, שנהוגה בבית הספר מכיתה ה', וכנראה הייתה מזעזעת רבים מההורים ששולחים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית. הוא טוען כי אינו רואה התנגשות בין ערכים ליברליים לערכי היהדות. "המורים החרדים לא מתעסקים עם הדת. נכון, מתפללים, אבל הדגש הוא על הלימודים: לומדים מדעים, גיאוגרפיה, היסטוריה ואנגלית מכיתה א', ולדעתי ההפרדה מאפשרת לבנים ולבנות להגיע להישגים גבוהים יותר בלימודים".

מלמדים תנ"ך באופן מסורתי ולא ביקורתי

בית הספר שייך לעמותת "מדעים ויהדות", שאותה הקים ב–2003 הרב בן ציון נורדמן. "הקרע בעם ישראל מדיר שינה מעיניי, וכל יוזמה לעבר מקום של שפיות, שמאפשר חיים בכפיפה אחת עם מגוון רחב של דעות ותפיסות חיים, תיתן תקווה לעם שלנו", הוא אומר. "בית הספר שלנו מצליח לאחד כמה קצוות, שביומיום יכולים להיפגש אולי רק בצבא. אנחנו מחנכים ילדים מלאים בידע ובהכלה של ציבור אחר. אני בעד לעצור את האטרף סביב חקיקת הרפורמה, את הישיבות והראיונות, כי המדינה נשרפת וצריך לשבת ביחד ולראות מה עושים".

נורדמן מנסה לאחוז בשני הקצוות של הדיכוטומיה הדתית־חילונית ולהביא מסר של אחדות בימים שבהם נדמה כי יהדות ודמוקרטיה לא יכולות לשכון במדינה אחת: במוסדות החינוך של העמותה מתחנכים ילדים ובני נוער מגיל גן עד תיכון, חילונים ודתיים, ונלמדים בהם לימודי יהדות מסורתית לצד לימודי ליבה, לימודים ריאליים ולימודים עיוניים ברמה גבוהה. הורים שילדיהם לומדים במוסדות האלה מציינים שהסיבה הראשונה במעלה שבגינה בחרו בהם היא רמת הלימודים הגבוהה, הכיתות הקטנות והיחס האישי. סיבה משנית — אך חשובה — היא העובדה שבמוסדות אלה נלמדת היהדות באופן מסורתי, לא ביקורתי כמו בחינוך הממלכתי.

ברשת החינוך מתחנכים כ-1,500 ילדים ובני נוער בחמישה גני ילדים; בית הספר היסודי "מדעים ויהדות", המשתייך לזרם החינוך העצמאי, שמזוהה עם יהדות התורה; וחטיבת הביניים והתיכון "ישי יחד שבטי ישראל". בשטח בתי הספר פועלים בית הספר היסודי "פאר צור" עבוד ילדים על הרצף האוטיסטי ושני גני ילדים דומים, שהעמותה תומכת בהם מבחינה כספית ובאמצעות קשרי קהילה. בנוסף, הרשת מפעילה בתל אביב חמישה גני ילדים המתפקדים כגנים פרטיים. לדברי נורדמן, למרות ההשתייכות לזרמי חינוך שונים, הוא שומר על חופש פעולה שמאפשר לקיים מוסדות מעורבים מבחינת אוכלוסייה ותכנים, ומבדיל אותם מבתי ספר דתיים: בבתי הספר נלמדים מקצועות הליבה וכל המקצועות החילוניים ברמה גבוהה, לצד לימודי יהדות, הכוללים תפילות ולימודי תנ"ך.

בבית הספר היסודי מלמדות בעיקר מורות ומעט מורים, כולם חרדים ורובם מתגוררים בבני ברק. בתיכון הצוות כולל מורים בעלי תפיסות ורקעים מגוונים, חילונים, דתיים ומסורתיים. התלמידים בבתי הספר מגיעים מבתים מסורתיים, חילוניים ודתיים. בחלק ניכר מהבתים אחד ההורים דתי והשני לא.

בבית הספר היסודי ובתיכון פועלות תוכניות מצוינות, תוכניות למחוננים ותוכנית לימודי מתמטיקה בטכניון. במקביל, נורדמן לא חושש להצהיר: "אנחנו לא מלמדים אבולוציה, כי אני לא מאמין בזה. אנחנו מלמדים תנ"ך בצורה מסורתית ולא בצורה ביקורתית, כי כך אני מאמין שצריך ללמד תנ"ך ויהדות".

בבית הספר היסודי כל תלמיד מתוקצב ב-1,450 שקל ממשרד החינוך, עליהם מוסיפה העמותה 1,000 שקל נוספים מכספי תרומות. ההורים נדרשים לתשלומי הורים רגילים, כפי שקיימים בכל מערכת החינוך. בכל כיתה יש 32-25 תלמידים, לעומת כ-40 בחינוך הממלכתי. כל יום נפתח בתפילה, אבל אין חובת השתתפות בה. החל בכיתה ה' הילדים לומדים בכיתות נפרדות ונפגשים בהפסקות ובפעילויות של בית הספר. בחטיבת הביניים ובתיכון הלימודים מתקיימים בהפרדה מגדרית מוחלטת — בשני מבנים נפרדים ללא פעילויות משותפות. שני המינים לומדים את אותם תכנים, פרט ללימודי היהדות — הבנות לומדות משנה והבנים גמרא.

בוגרי ובוגרות בית הספר התיכון פונים לאפיקים שונים: לדברי מנהלת חטיבת הביניים והתיכון, חגית אביר, רובן המכריע של בוגרות התיכון מתגייסות לשירות לאומי, וחלקן לצבא. היא מציינת בגאווה כי אחת הבוגרות נמצאת בקורס קצינות בימים אלה, אך היא יוצאת דופן.

ג'ני בסה (20), שהשתחררה באחרונה משירות צבאי, גדלה בבית שהיא מגדירה חילוני־מסורתי — "מאמינים אך לא שומרים". עד כיתה י' היא למדה בתיכון חילוני, ומספרת שהתקשתה. "אבא שלי הציע לי לעבור לתיכון ישי, ובהתחלה נרתעתי מלימודים בבית ספר דתי", היא מספרת. "הגעתי לשיחה, המנהלת קיבלה אותי בזרועות פתוחות ומהר מאוד הסתגלתי. יש שם מורות נחמדות וזה היה שונה ממה שהכרתי בבית הספר הקודם. יש יותר כבוד לתלמידים: דיברו בצורה יותר מכובדת, רצו שאצליח ונתנו עזרה. הייתי צריכה לבוא עם חצאית כדי לכבד, וזה סבבה, כי זה חלק מהחוקים. את גם עושה מצווה כשאת מתלבשת צנוע. היום אני מסורתית, אני מתפללת ושומרת חגים וכשרות אבל יש דברים שקשים לי, בעיקר לשמור שבת, ואני שומרת רק לעתים רחוקות".

"אנחנו שואלים את עצמנו רבות מה המטרה שלנו ומיהו הבוגר האידיאלי", מספרת אביר. "אני חושבת שאלה יהיו אנשים המחוברים לזהות היהודית שלהם, תורמים לחברה ויכולים לממש את היכולות שלהם באופן משמעותי".

לדברי אביר, צוות המורים מגוון, והדבר מעורר שיח וחקירה. "אני חרדית, בצוות יש מורה אתיופי, מורה שהיא עולה מצרפת, בעל תשובה. שאלות הזהות עולות בחוזקה במקום כזה מגוון".

בקרב דתיים וחילונים כאחד יש חשש מחיבור בגיל צעיר — מצד הדתיים חשש שייהפכו לחילונים ומצד החילונים חשש מחזרה בתשובה. איך מתייחסים לנושא הזה בבית הספר?

אביר: "יש תפיסה חרדית שגורסת שצריך לשמור ילד מלראות ולהיחשף, אבל אני לא מגדלת כך את ילדיי ולדעתי זה שייך לימים אחרים. העולם גדול ועשיר ויש כל כך הרבה אפשרויות, אז בואו ניתן לילדים להכיר אותו ממקום של סקרנות. פחד הוא לא תוכנית עבודה, ולא יכול לפתח אישיות. אני רואה באסכולה הזו הפסד גדול, כולנו רוצים לעשות טוב. הרעיון הוא לתת לאנשים לבחור ולהכיר להם את כל הגוונים והעולמות, שיהיו הרבה צבעים וסוגים, וכל אחד יוכל למצוא את עצמו ולהתחבר למה שנכון לו".

"המציאות יותר מורכבת מההגדרות"

שיחות עם המשפחות החילוניות שבחרו לשלוח את ילדיהם לבית הספר העלו את התהייה אם הקשיים שעמם מתמודד החינוך הממלכתי — והתעדוף התקציבי שמעניקה הממשלה לחינוך הממלכתי־דתי — לא עלולים לגרום להורים חילוניים לשלוח את ילדיהם למוסד חינוך שאינו תואם בהכרח את אורח חייהם — רק כדי לקבל חינוך איכותי יותר.

אנה דון־גולן עלתה עם בעלה מצרפת לפני 13 שנה, ושלושת ילדיה למדו ולומדים בבית הספר היסודי ובתיכון של העמותה. "הסיפור שלי עם היהדות מורכב", אומרת דון־גולן. "אני בת לאמא נוצרייה ולאב יהודי, ובגיל 12, אחרי שהוריי התגרשו, התגיירתי. אני מגדירה את עצמי מסורתית, בן הזוג שלי חילוני והבית שלנו מאוד פתוח מבחינת הדת, משום שמחצית המשפחה שלי בכלל לא יהודית. הילדים שלי חיים את הזהות הכפולה הזו, ומבינים שכל אחד מאיתנו מורכב מכל מיני פיסות, אנחנו רואים את מה שמחבר בינינו וזה בדיוק מה שמצאתי בבית הספר הזה.

"בתחילה ילדיי למדו בבית ספר דתי, אבל רמת הלימודים הייתה נמוכה, וחיפשנו מוסד שיהיו בו הערכים היהודים וגם ייצג אותנו כחילונים. זה לא מובן מאליו כי בדרך כלל החלוקה מאוד ברורה: אם רוצים לימודי דת ומוסר, זה אוטומטית הולך עם סוג של דתיות. כשפגשתי את הרב נורדמן הוא אמר לי: 'מה שאת רואה זה זקן שאפשר לגלח ולגדל, זה לא מעיד על הבן אדם'. וזו הייתה הפעם הראשונה שבה פגשתי אדם דתי שדיבר איתי בגובה העיניים".

דון־גולן אומרת כי סיבה נוספת להחלטתם הייתה היחס האישי שמקבלים בבית הספר. "המחנך של בני ממשיך להיפגש איתו עד היום, כשהוא בצבא. הוא קיבל שעות פרטניות, קורסים ותוכנית אישית עם יועצת בית הספר. הוא סיים חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה, והיום הוא משרת בחיל הגנת הגבולות".

נורדמן, המכהן גם כרבה של שכונת הפארק בחדרה ויו"ר מועצת העיר חדרה, הוא איש לבבי ושופע הומור, שמתאר את הפתיחות וקבלת האחר כמפתח לקיום הרשת. באינטרנט אפשר למצוא תמונות שלו כרב בחתונתם של לא מעט ידוענים, דוגמת נינט טייב ויוסי מזרחי, שלומית מלכה ויהודה לוי. הוא מצהיר כי הוא אדם דתי ומאמין, אבל פתוח ומקבל את כולם, כל עוד נשמר הכבוד ההדדי: "באחד הערבים היו לי שתי חופות — באחת היה חתן עם שתי אימהות והוא עצמו היה מתחזק, ובשנייה חתן שחזר בשאלה וכמנהג החרדים לווה על ידי שני האבות. ההבדל בין ההורים לילדים לא פגע בשמחה. זה מוכיח לי שאם יש הבנה, קבלה ודיבור, כל ההבדלים מתגמדים ומסתדרים. אנחנו בעם ישראל צריכים למצוא מה מאחד אותנו ומאפשר לנו לאהוב אחד את השני".

בביקורנו בבית הספר ראינו חובשי כיפות לצד ילדים ללא כיפות, ובחצר התיכון הסתובבו נערים עם עגילים, ג'ינס ונעלי אולסטאר, לצד נערים עם כיפה וציצית. במבנה של הבנות, שם מונהגת תלבושת אחידה — חצאית מעל למכנסיים — גם נראו בנות עם פירסינג. "אתאיסט לא ישלח את ילדיו ללמוד כאן", אומר נורדמן. "אבל רוב עם ישראל, כך אני מאמין, כן מעוניין בקשר כלשהו עם היהדות ובקיום ערכים אוניברסליים שיש ביהדות, כמו ואהבת לרעך כמוך, כיבוד אב ואם, ערכים שנלמדים כאן בדרך יהודית־מסורתית".

נורדמן הגיע לחדרה לפני 25 שנה מירושלים, שם גדל. "ראיתי שבחדרה חיה אוכלוסייה מעורבת. יש בה הורים מסורתיים וחילונים שעדיין מעוניינים שילדיהם יכירו את התפילה, שיגיעו לבר מצווה וידעו להחזיק סידור. מצד שני יש הורים דתיים שאינם מעוניינים שילדיהם ילמדו בבית ספר דתי מגזרי, לא רוצים לוותר על לימודים מדעיים ברמה גבוהה ואינם רוצים להשתייך לזרם כמו החרד"ל, הדתי־הלאומי או החרדי.

"נעזוב רגע את ההגדרות, כי אני מגדיר כחילוני אדם שנוסע בשבת, אבל את מגדירה כדתי מי שנוסע בשבת אבל אוכל כשר. המציאות יותר מורכבת מההגדרות האלה. בשורה התחתונה, לומדים פה ילדים שלא היו נפגשים אחרת, ואנשי חינוך דתיים, מסורתיים וחילונים, שלא היו נפגשים במקום אחר. כאן הילדים נחשפים לעולם הערכים היהודיים, שכן לימדו בעבר בבתי הספר הממלכתיים, אבל התרחקו מזה מאוד. מצד שני יש בבית הספר קבוצה גדולה של ילדים למשפחות דתיות, ממעמד סוציו־אקונומי מסוים, שהיו יכולים להתגלגל לבית ספר של ש"ס או של תלמוד תורה אחר, ושם הם לא היו לומדים לימודי ליבה ולימודים עיוניים ברמה של חמש יחידות אנגלית ומתמטיקה. בנוסף על זה כולם נחשפים למנהגים וללבוש זה של זה, לומדים לא להירתע מהיהדות וגם מבינים שכולם יהודים".

בתחילת שנות ה-2000 פתח נורדמן את בית הספר היסודי כמוסד פרטי במימון הורים, ובו הייתה כיתת לימוד אחת. באותן שנים קמו בישראל יוזמות רבות לשילוב בין תלמידים דתיים וחילונים במערכת החינוך. שרת החינוך דאז יולי תמיר והרב מיכאל מלכיאור, שהיה ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, פעלו להקמת מסגרות חינוך משלבות, ומלכיאור הקים ב-2008 את זרם החינוך המשלב. כיום פועלים כמה בתי ספר כאלה, המשתייכים לעמותת קשת ולעמותת מיתרים.

שיתוף פעולה כזה בין נורדמן למשרד החינוך לא צלח: "תמיר ומלכיאור ביקרו בבית הספר והתעניינו מאוד במה שעשינו, אבל הייתה לי מחלוקת איתם בנושא התפילה. הרעיון שלהם היה שבזמן התפילה של הילדים הדתיים בבוקר, הילדים הלא דתיים יעשו פעילות שוות ערך, כמו מעגלי שיח או מדיטציה, אבל אני רציתי שכולם ייכנסו לתפילה שתותאם לכולם: התפילה תהיה בשירה, מי שירצה יתחבר לשירה, מי שירצה יתחבר למילים ולאמונה. חשבתי שזה לא יהיה בכפייה כי לא ידחפו להם את הסידור לעיניים, ולא יכריחו לקרוא או לומר את מילות התפילה, אבל כן יהיה משהו משותף שכולם — כיהודים וישראלים המאמינים לפחות ב'נצח ישראל לא ישקר' — יעשו ביחד".

על רקע חוסר ההסכמה לגבי התפילה וגם על אופן הלימוד של התנ"ך נותר בית הספר של נורדמן מחוץ לזרם החינוך המשלב.

בבית הספר היסודי נלמדים אותם תכנים עיוניים הנלמדים בבתי הספר הממלכתיים ויותר מכך: לימודי אנגלית החל מכיתה א' ותוכניות העשרה, כמו שבוע החלל ותוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה מטעם אוניברסיטת בר־אילן. לצד זאת, מלמדים את הנושא המקביל מתוך מקורות יהודיים. למשל, בשבוע החלל עסקו בבריאה, כפי שהיא מוצגת בתנ"ך, לצד תוכנית הלימודים של משרד החינוך. מערכי שיעור ביהדות כוללים גם נקודת מבט אוניברסלית ולאו דווקא יהודית מסתגרת, לדוגמה מערך שיעור העוסק בצער בעלי חיים ויהדות, או שיעור שנושאו הכרת הטוב.

איך אפשר ללמד מדעים אם לא מאמינים באבולוציה?

נורדמן: "אין קשר בין אמונה בבורא עולם לבין ההבנה שאפשר ללמוד על הטבע וכוחות הטבע. אין פער בין לימוד על ששת ימי הבריאה לבין לימודי הייטק. לראות בלימוד כזה פער או סימן שאלה זו בורות עם עשרה סימני קריאה".

אתם מלמדים את הבנים גמרא ואילו את הבנות משנה. מדוע?

"אין איסור הלכתי, אבל בתלמוד כתוב שבנות לא לומדות תלמוד. אחת הסיבות היא שהלימוד מעודד וכחנות, התנהגות שביהדות נחשבת לא מתאימה לבנות. התיכון שלנו שייך לזרם החינוך הממלכתי־דתי, ובסילבוס שלהם אין גמרא לבנות. מצד שני, מעולם לא הייתה דרישה לזה. יש דברים שאני התערבתי לגביהם, למשל עוד שעות אנגלית, חטיבה למדעים בגיל יסודי ועוד. בנושא הגמרא לא טיפלתי ואף פעם לא הייתה בקשה מבנות ללמוד תלמוד. תיאורטית אם יהיו בנות שירצו — נאשר את זה בשמחה".

"רציתי משהו אחר עבור הילדים"

מאיה אסייג רשמה את שני בניה, כיום בני 11 ו-17, לבית הספר היסודי של "מדעים ויהדות", לאחר שהתאכזבה ממערכת החינוך הממלכתית שבה למד בנה הבכור, היום בן 21. "אני מסורתית, לא שומרת שבת, בעלי לא אוכל כשר, ואנחנו חוגגים את החגים בבית. כשבני הבכור למד ביסודי, הייתי צריכה לקחת לו מורה פרטית מכיתה ג' כי המורות לא הגיעו. ב'מדעים ויהדות' אין דבר כזה לא ללמוד, הרב דואג שתהיה מורה".

אסייג מדברת גם על הערכים שחסרו לה בחינוך הממלכתי, ושמחה על ההפרדה בין בנים לבנות ועל חינוך לצניעות ברוח היהדות. "בכיתה היו 37 ילדים, בלי סוף מריבות בין הבנים לבנות, היה לבן שלי עניין עם אחת הבנות בכיתה והיא זרקה עליו בקבוק מים. אמרתי לעצמי — מה אני צריכה את זה? כאן המורות דתיות ומתלבשות בצניעות. מחנכים למסורת, אבל מקבלים את כולם, ואין פנאטיות. אנחנו חיים במדינה יהודית ואני רוצה שילדיי ילמדו על השורשים שלנו, על הארץ שלנו — מה זה יהודי? מה זה יהדות?"

מריה אגרונוב מגדירה את משפחתה כמסורתית חילונית. בתה בת ה-19, בוגרת מוסדות החינוך של העמותה, חזרה בתשובה. שני ילדיה לומדים בתיכון ישי, בכיתה ט' ובכיתה י"ב. "אני ובעלי באים מבתים מסורתיים. אנחנו עושים קידוש ושומרים כשרות, אבל נוסעים בשבת ואני לובשת מכנסיים. הילדים כן שומרים שבת ולא מדליקים אש. התחנכתי בבית ספר חילוני, אבל רציתי משהו אחר עבור הילדים שלי. בחרתי ב'מדעים ויהדות' בגלל הכיתות קטנות, החינוך, הערכים. כשאת פונה למורה יש עם מי לדבר, לעומת חברות שלי שילדיהן בחינוך הממלכתי.

"בבית ספר רגיל, שיש בו 38 תלמידים בכיתה, הבנות שלי לא היו מסיימות 12 שנות לימוד. אני משווה את זה לחברות שלי, שהילדות שלהן בבית ספר ממלכתי — אחת בת 13 וחצי וכבר יש לה חבר, אחת עם כל התעודה נכשלים, בלאגן שלם. זה בית ספר שאין בו כפייה, והכל נעשה בנועם. בשיעורי הגמרא הבן שלי לא מסתדר, ויוצא החוצה לשבת בשמש, ואף אחד לא כועס עליו. את לא יכולה להכריח אף אחד לעשות משהו שהוא לא אוהב".

הכותבת היא עיתונאית עצמאית ותסריטאית

2023-03-17T04:21:31Z dg43tfdfdgfd