"אנחנו יושבים על לוע הר געש": מה יקרה לילדים ביום שאחרי המלחמה?
"אנחנו יושבים על לוע הר געש": מה יקרה לילדים ביום שאחרי המלחמה?
בבתי הספר מנסים להכניס את התלמידים שוב לשגרה, כמעט ללא ליווי מצד משרד החינוך, ומוצאים ילדים עם התקפי חרדה, חוסר שקט וייאוש ■ מומחים מזהירים כי את עוצמת הטראומה נחווה רק בהמשך ■ "זה ילווה אותנו במשך שנים — ומערכת החינוך צריכה להתכונן כבר עכשיו"
November 17th, 06AM November 17th, 06AM ליאור דטלביום ראשון שלאחר השבת השחורה החליט יונה בוימפלד, מנהל בית הספר היסודי רוקח בשכונת יד אליהו בתל אביב, לפתוח את בית הספר במתכונת מצומצמת, עוד לפני שפורסמו הנחיות בנושא. "היה לנו ברור שיש ילדים שלא יכולים להחזיק את הדבר הזה בבית וצריכים לראות את אנשי הצוות, אז פתחנו את השערים עם כמה אנשי צוות כדי לתת לילדים את האפשרות להגיע לכאן, אפילו בליווי ההורים".
ככל שהשבועות חלפו, החל בית הספר בהליך ארוך והדרגתי של חזרה לשגרה, בתחילה בלמידה מרחוק, אחר כך בחזרה לסירוגין עם דגש גדול על פעילות חברתית, ולאחר מכן גם ללמידה, אך עד היום הוא לא פועל במתכונת מלאה כמו לפני המלחמה מכיוון שהמרחבים המוגנים בו לא מספיקים לכל התלמידים.
"השבוע עשינו תרגיל של כניסה לממ"ד ביחד. זה היה תרגיל בלי אזעקות באווירה רגועה, ואז אחד מהילדים שאל אותי 'יונה אנחנו מתאמנים לקראת חדירה של מחבלים לבית הספר?' זה בלתי נתפס בעיני שילדים יחשבו על דברים כאלה", אומר בוימפלד. "אני מזהה חרדות גם אצל ההורים. יש ילדים שעדיין לא מגיעים לבתי הספר, כי ההורים חוששים לשלוח אותם, ואנחנו מבצעים ביקורי בית. כרגע הנוכחות בבית הספר גבוהה, אבל אני מניח שאם כבר היינו חוזרים לפעילות מלאה כמו בשגרה אז היינו רואים ירידה דרמטית בנוכחות. הימים בבית הספר שקטים, אבל יש מתח גדול. יש ילדים שמתקשים להיפרד מההורים בשער, יש ילדים שמודאגים יותר בהפסקות או אם המורה מאחר לכיתה. יש רגעים שבהם אני מבין שאנחנו יושבים על לוע של הר געש ויש חרדה אדירה מתחת לפני השטח".
חרדה, קשיי נשימה והרטבות לילה
בשבועות האחרונים הפסיק נעם, תלמיד כיתה ד' ממרכז הארץ, לישון בלילות. הוא מסרב ללכת לישון, מסתובב בבית, משחק במחשב וצופה בטלוויזיה בסלון. ההורים המודאגים מספרים ששמעו על מקרים דומים גם מהורים לילדים נוספים. "לפי הבנתנו, הוא לא נחשף לסרטונים או לתיאורים קשים, ובכל זאת מאז אותה שבת הוא מעסיק את עצמו כדי לא להירדם בלילה. הוא היה קטן כשהקורונה פרצה ויצא בשן ועין, אבל הפעם מדובר בסיפור אחר לגמרי. כל השגרה שלו נהרסה. בית הספר עדיין לא חזר לפעילות מלאה וכל הילדות שלו השתבשה".
גם אמו של רועי, תלמיד כיתה ח', מתקשה לחזור לשגרה ואמו לא יודעת איך יתמודד עם כל המטלות הלימודיות שמחכות מעבר לפינה. "הוא מסרב להיכנס לרשתות החברתיות ונמנע מלשמוע חדשות או סיפורים מהמלחמה בדרום", היא מספרת. "אבל האזעקות, טפטופי המידע שמגיעים אליו והעובדה שהוא עדיין כמעט ולא לומד הפכו אותו דרוך וחרד".
גורמי מקצוע מספרים על גידול משמעותי בשבועות האחרונים במקרים של חרדה, קשיים חברתיים וקשיים נפשיים אצל ילדים, כמו גם בתלונות על תסמינים גופניים כמו קשיי נשימה והרטבות לילה. יש לציין כי אירועים אלה מופיעים גם בקרב ילדים שלא פונו או חוו את הזוועות של מתקפת הטרור. גם הורים מתארים סיפורים על נסיגה בהתנהגות בקרב ילדים ומתבגרים.
למרות זאת, נתוני משרד הבריאות מצביעים דווקא על ירידה במספר הפניות למיון פסיכיאטרי במרכזים לבריאות הנפש — הנתון היחיד שזמין בשלב זה למשרדי הממשלה. מנתוני המשרד עולה כי מספר הפניות של ילדים עד גיל 17 למיון במרכזים לבריאות הנפש, לטיפול בסימפטומים חריפים יותר של דיכאון וחרדה מ–7 באוקטובר ועד 6 בנובמבר ירד בהשוואה לתקופה המקבילה ב–2022: 397 פניות באוקטובר לעומת 459 בין ספטמבר ל–7 באוקטובר. לעומת זאת, מספר הפניות בקרב צעירים בגילי 18–24 עלה בכ–20% באותה תקופה.
מומחים בתחום בריאות הנפש מסבירים שייתכן שמדובר בהצלחה של המענה הטיפולי האינטנסיבי שניתן לילדים בתקופת המלחמה ותשומת הלב הרבה שהושקעה בכך, שמנעה התפרצות של קשיים נפשיים בקנה מידה רחב יותר בקרב ילדים ונוער. ואולם סביר שפשוט לא חלף מספיק זמן כדי לאמוד את ההשלכות של המשבר על מצבם של הילדים, והחשש הוא שברגע ההתפרצות לא יהיו מספיק אנשי מקצוע שיטפלו בהם — ותשומת הלב הציבורית לכך תהיה נמוכה הרבה יותר.
"אנחנו נמצאים במציאות שלא פגשנו ולא חווינו. העולם שלנו השתנה בצורה דרמטית בכל היבט. כל עוד אנחנו במלחמה, אנחנו 'בסדר', כי המודעות לצרכים הנפשיים של הילדים גדולה והילדים עצמם נמצאים בפעילויות — בבית הספר באופן חלקי או פעילויות חברתיות מגוונות ובהתנדבות. כל אחד מצא את השגרה שלו ואת הקצב שלו. השאלה הגדולה היא מה יקרה כשנחזור לשגרה, שמאלצת אנשים וילדים לתפקד גם כשהם מרגישים שהם לא מסוגלים. אז כל הקשיים יצופו, ואנחנו עלולים לראות משבר עוד יותר גדול מזה שהיה מבחינת המצב הנפשי של הילדים", אומרת יערה ישורון, מאמנת ומרצה בתחום בריאות הנפש לילדים ולנוער.
"אנחנו פוגשים ילדים שמפתחים חרדות וחווים ירידה באנרגיה, ונפגוש את זה בעתיד אחרי החזרה לשגרה. יש ילדים שהתמודדו עם קשיים וחווים רגרסיה, ויש בתים שבהם יצוצו קשיים רגשיים אצל ילדים, על אף שיש שיעור שיחלימו באופן טבעי. לצד הפחד והחשש מהמלחמה והטרור, יש ילדים שפוחדים לחזור לתחושות שהם חוו בקורונה ויש ילדים שסבלו מהזום בקורונה, ועכשיו מתנתקים ממנו ומאבדים ימי לימוד. יש גם בני נוער שמודאגים ממה שיהיה עם הבגרויות שלהם, כי עכשיו המערכת מדברת על חזרה לשגרה", אומרת הילה קלעי נובוטני, פסיכולוגית חינוכית מומחית.
"במפגשים עם ילדים אנחנו רואים שרמות החרדה שלהם גדולות והם חווים תחושת ייאוש, חוסר שקט וחוסר אונים. הילדים שהיו בקו הראשון ביישובי העימות חווים את זה ברמות גבוהות במיוחד", מציינת פרופ' ענת ברונשטיין קלומק, דקאנית בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן. "הילדים נחשפו לטראומה לאומית ולזוועות שהם לא חוו מעולם, אבל אני רואה גם הרבה חוסן — ילדים שמתמודדים, מבקשים עזרה, מחפשים את הביחד ונעזרים במבוגרים".
משרד הבריאות עדיין מתקשה לאסוף נתונים על היקף הפגיעה הנפשית באוכלוסייה הכללית ובקרב ילדים ונוער, גם בקרב האוכלוסייה המפונה בגלל ריבוי המקרים, וריבוי המטפלים מעמותות וארגונים שונים. גורמים במשרד הבריאות מכנים את המלחמה"אירוע רב־נפגעים נפשית", ובשלב זה הם לא מצליחים לעקוב אחרי הנתונים בזמן אמת בעקבות הכאוס בשטח.
"בשלב כלשהו הסבלנות וההכלה לילדים ייגמרו"
יותר מחודש חלף מאז תחילת המלחמה, וחלק מבתי הספר עדיין לומדים בזום. לחלק מההורים המצב הזה מזכיר את הקורונה, אך מדובר באירוע שונה לגמרי. הפעם החזרה לבתי הספר החלה בשלב מוקדם יחסית. לצד זאת, אנשי בריאות הנפש מציעים שלא למהר ולהאיץ בילדים לשוב לעסקים כרגיל. נכון להיום, לא ברור כיצד משרד החינוך מתכנן להחזיר את הלימודים לשגרה ובאיזו מתכונת. המשרד לא פירסם כל תוכנית, לא עידכן בנוגע למענה הנפשי והחברתי שיינתן לתלמידים או על הכשרות מתאימות למורים, ומתמקד בחידוש הלימודים מבחינה טכנית.
"עם החופש הגדול, החגים והמלחמה, יצא שכבר כמעט חצי שנה הילדים לא נמצאים במערכת לימודים רגילה. יש ילדים שהיו בכיתה א' כשפרצה הקורונה ועכשיו הם בתוך מלחמה ולא יודעים מה זה בית ספר. יש לזה השלכות", אומרת ישורון. "כל הילדים האלה יצטרכו לחזור בקרוב לתפקוד מלא, עם מערכת שעות צפופה, דרישות גבוהות ובחינות — דברים שהם בכלל לא רגילים לעשות. זה יהיה השלב שבו נחטוף את המשבר הנפשי בגדול ואת כל התופעות שלו".
מה ימנע מהם להתרגל לחזרה לשגרה?
ישורון: "בתקופת המלחמה כל אחד יכול לעשות מה שמתאים לו, וכולם יתחשבו בו. אם ילד יילך לישון מאוחר ויקום מאוחר או לא יגיע לבית הספר, יבינו אותו. אבל מה יקרה כשיבקשו ממנו לעשות משהו שהוא לא מסוגל לעשות כרגע, כמו ללכת לבית הספר או אפילו לצאת מהחדר? הסבלנות וההכלה לילדים ייגמרו עם החזרה לשגרה".
את מצפה לפתרונות ממשרד החינוך?
"האמון של הציבור במערכות הציבוריות מתפרק וכובד המשקל עובר להורים. משרד החינוך ברמת תפקוד נמוכה ביותר, עכשיו הוא מכריח את המערכות לחזור וזה נהדר, אבל אי־אפשר לחזור לשגרה כפי שהייתה לפני 7 באוקטובר, כאילו כלום לא השתנה".
איך את מציעה לחזור לשגרה?
"המערכת לא יכולה להמשיך לפעול במבנה שבו היא פעלה, זה לא עבד ביום שלפני, ועכשיו זה יעמיק את הקושי וייצור פה פער שיהיה בלתי נסבל. יש ילדים שמגלים רוח התנדבות, פעילים, תורמים ומרגישים טוב עם עצמם. יש ילדים שהקצב האיטי עכשיו מפיג עבורם חלק מהמתח, וברור גם שיש ילדים שנמקים בבית והיעדר המסגרת עושה בהם שמות. להחזיר אותם למערכת שתכריח אותם להיכנס לתבניות שכבר לא רלוונטיות יהיה בעייתי, ויציף קושי גדול ממה שאנחנו מדמיינים. בדיוק כמו אחרי הקורונה — רק גרוע הרבה יותר".
"יש אוכלוסיות גדולות שיש חשש שיפתחו חרדה ודיכאון. אני חוששת שאחרי החזרה לשגרה יהיו פניות רבות למערכות לבריאות הנפש, ולא נוכל לספק מענים מיטבים בגלל המחסור הגדול בפסיכולוגים בשירות הציבורי. גם לפסיכולוגים פרטיים יש גבול ליכולת לקחת על עצמם".
"אנחנו פוגשים ילדים שהמפגש שלהם עם האזעקות מעורר חרדה שטרם פגשו. זה מכניס לתוך מעגל הילדים הסובלים מחרדה אוכלוסיות חדשות. יש גם פניות רבות בעקבות טראומה משנית וחרדה המופיעות על רקע חשיפה לתכנים גרפיים וסיפורים מהשבת השחורה, וזה עוד לפני שמדברים על המפונים והנפגעים — שאצלם אנחנו פוגשים התמודדויות מורכבות עם אובדן הבית שלהם, עם טראומה בעקבות אובדן וחשיפה לאירועים קשים, כולל איומים על חייהם ועל חיי הקרובים אליהם".
"איפה מערכת החינוך?"
בכל התקופה הזאת שבה הוא מנסה לתפעל את בית הספר שלו, בוימפלד תוהה לאן נעלם משרד החינוך — שפרט להעברת הודעות של פיקוד העורף על ההנחיות לחידוש הלימודים לא ממש נכח בשטח. "עד לרגע זה לא קיבלתי כל הנחיה משמעותית על איך להתנהל מול הילדים בתקופה הזאת — מה לספר להם, מה ללמד ולמה לחשוף אותם. למזלי, יש לנו צוות של פסיכולוגית חינוכית, יועצות ועובדי הוראה שמגבש מענה, אבל אני תוהה כמנהל בית ספר איפה מערכת החינוך? לאן היא נעלמה ומה היא מספקת עכשיו? אני לא צריך את המשרד לענייני טכנוקרטיה, אלא כדי שיחליט איך מתמודדים עם האירוע הטראומטי הזה שעדיין לא הסתיים ברמה הלאומית. יש פה ילדים והתפקיד שלנו הוא לצאת מזה ולייצר להם אופק. אנחנו מנסים לעשות את זה בתוך בית הספר, אבל ברמה הלאומית אין שום דבר".
אתה מאמין שתוכל לחזור ללימודים רגילים כמו לפני המלחמה?
בוימפלד: "זאת שאלה שמטרידה אותי מאוד, ואני באמת לא יודע. כשהמלחמה תסתיים נעמוד מול חור שחור ונצטרך לחשוב מאיפה מתחילים. נצטרך לבנות שגרה חדשה לתלמידים כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני מאמין בכוח השגרה, אבל לא נוכל לחזור לשגרה שהיתה בנקודה שבה נפרדנו לפני חופשת סוכות. נצטרך למפות את המצב ולהבין איפה אנחנו נמצאים, מה המצב של הילדים ועד כמה הם נפגעו".
מה לגבי הצוות החינוכי?
"גם הצוות פגוע — חלקם איבדו קרובי משפחה, לחלקם יש בני משפחה במילואים, חלקם בחרדות או שהם חוששים בעצמם להגיע לבתי הספר. החזרה ללימודים היא אירוע מורכב והגיע הזמן שמשרד החינוך יתעורר".
גם לדברי קלעי נובוטני, חייבים להביא בחשבון גם את הקשיים של הצוות. "יש עובדי הוראה עם חרדות וכאלה שמתקשים לחזור לשגרת לימודים ומדווחים על קשיים להיות בפעילות מיטבית. המערכת צריכה להתאים את עצמה ולהבין שאנחנו עדיין במלחמה", היא אומרת.
"אני שומע ממורים שהילדים בכיתות שלהם מעודכנים בכל מה שקורה, ומשתפים אותם גם בחדשות מהמלחמה וגם בפייק ניוז ובקונספירציות. יש המון מידע שנגיש לילדים ברשתות. מדובר בטראומה קשה שעוברת אליהם באופן ישיר או על ידי ההורים שלהם ובני משפחה אחרים", אומר פרופ' יורם הרפז, מרצה לחינוך במכללת בית ברל. "בית הספר הוא גורם שמייצב את החיים ונותן לילדים שגרה ובסיס קבוע. כשהמבנה הזה מתערער, זה משפיע על הביטחון העצמי של הילדים. כולנו יודעים שמערכת החינוך לא נמצאת בתפקוד מיטבי, כמו שאר המערכות הממשלתיות, אבל לפחות יש הרבה יוזמות והתנדבות בשטח".
לדבריו, "אני לא בטוח שנראה את ההשלכות על הילדים מיד עם חידוש הלימודים. בקורונה תופעות הלוואי החמורות יותר הגיעו דווקא בשנה השנייה לחזרה לשגרה. אני מניח שהטראומה מהמלחמה תלווה את התלמידים והמורים בכל מיני צורות במשך תקופה ארוכה, נצטרך לטפל בה במשך שנים, ועל מערכת החינוך להתכונן.
"אני לא מודאג הפעם מפגיעה רחבה בפן החברתי כמו בקורונה, כי יש יוזמות בשטח שמאפשרות לתלמידים להשתתף בפעילות והקשרים חברתיים. מה שחסר לי זו הפעילות הלימודית והאינטלקטואלית שהופסקה. החינוך משרת את יצר החיים, הוא מקדם את העתיד ומספק לנו ודאות. צריך להחזיר את המערכת ללימודים, מה שיאפשר לתלמידים להתמקד בעתידם ובחלומותיהם — אבל עם הרבה יותר רכות וגמישות, פחות חומרי לימוד ולחץ ללמוד".
ברונשטיין קלומק דווקא אופטימית: "אני מאמינה שרוב הילדים יצליחו להתגבר. יש לילדים תהליכי ריפוי טבעי שגם הפעם יעבדו למרות עוצמת המכה, והתפקיד שלנו כמבוגרים הוא לעזור להם ולזהות למי יש סכנה שיידרדרו וצריכים טיפול. אנחנו צריכים להיות עם יד על הדופק ולהילחם על הקשר עם הילד. אין לנו שליטה על חזרה מלאה ללימודים כי היא תלויה בהנחיות פיקוד העורף, אבל יש לנו שליטה על מה שקורה בבית שלנו — ומה שחשוב כרגע הוא להסתכל על הבריאות הנפשית של הילד. אני מאמינה בטיפול מונע. ילדים שמקבלים את התמיכה הנכונה ומודל לחיקוי מהורים שמראים להם איך הם מתמודדים ומייצרים משמעות בתוך הסיטואציה הזאת ולא נשאבים למקום של חוסר אונים — יצליחו להתמודד".
2023-11-17T04:34:12Z dg43tfdfdgfd