אין מחיר לשקט: כשהתותחים רועמים, אפשר לסגור הסכם שכר גם בלי שביתות ואיומים
אין מחיר לשקט: כשהתותחים רועמים, אפשר לסגור הסכם שכר גם בלי שביתות ואיומים
לאחר מו"מ של תשעה חודשים בתקופת מלחמה, הרופאים ומשרדי הממשלה חתמו על הסכם שכר ■ כשברקע הסכם השכר עם מורי התיכונים והשביתה הממושכת, בלט המו"מ הנוכחי בשקט התעשייתי שבו נוהל ■ מלבד הצורך האקוטי בתפקוד מערכת הבריאות, יש לשקט הזה עוד כמה סיבות
October 01st, 19PM October 01st, 19PM ירדן בן גל הירשהורןרגע לפני היציאה לחג — וכשנה מפרוץ המלחמה — נחתם אתמול (ב') הסכם קיבוצי חדש לרופאים. המו"מ התקיים תשעה חודשים, תוך כדי המלחמה ובדמותה. במידה רבה, נראה כי הצורך המלחמתי הוא זה שהכתיב את עקרונות ההסכם, אבל לא רק אותם — אלא גם את אופי המו"מ: שקט תעשייתי. ללא השבתה של המערכת, וללא עימות חזיתי בין משרד האוצר לבין הרופאים. זאת, בניגוד לקרב הפומבי שהתנהל ממש עד לא מזמן בין משרדי הממשלה לבין מורי התיכונים, שהראה כמה השקט הזה הוא לא עניין של מה בכך.
לפי ההסכם, שייפתח שוב בעוד שנה, כל הרופאים יזכו להעלאת שכר בשלוש פעימות, מינואר 2025. מעבר לכך, הוסכם על תמריצים כלכליים שיינתנו לרופאים בבתי החולים, ועל תוספת שכר של 6,000 שקל לרופאי מקצועות שהוגדרו כמשימה לאומית — נוכח השלכות המלחמה. מתמחים בפסיכיאטריה יוכלו לעבוד שעות נוספות מקוצרות, כדי לצמצם את התורים למומחים בתחום בריאות הנפש, ויינתן תגמול מיוחד לרופאים בכירים שיישארו לעבוד משמרות לילה במחלקות לרפואה דחופה.
ניכר כי ההסכם, אף שאינו נותן מענה הולם לסוגיית התורניות האינסופיות של הרופאים המתמחים, עונה על רבים מאתגרי מערכת הבריאות בתקופת המלחמה. אולם ההישג הגדול שלו, וזה גם מה שהבליטו בכל מקום אלה שחתמו עליו (אולי כדי לשחרר עקיצה לרן ארז, יו"ר ארגון המורים) — הוא השקט שבו נחתם. השקט הזה בולט גם על רקע המתיחות בין ההסתדרות הרפואית לבין הממשלה, תחילה סביב המהפכה המשפטית, ובאחרונה גם בסוגיית החטופים והאלימות המשטרתית נגד רופאים בהפגנות. מבין כל ארגוני העובדים, ההסתדרות הרפואית לא היססה לצאת שוב ושוב נגד הממשלה.
הסיבות לשקט הזה הן רבות, אבל כולן מלמדות על דבר מרכזי אחד: כשהתותחים רועמים, אפשר לעשות הסכמי שכר גם ללא שביתות ואיומים.
זיכרון קצר ומגמה ארוכה
בסיבוב הקודם שבו נחתם הסכם שכר עם הרופאים, ב-2011, המצב היה אחר לחלוטין — הייתה שביתה ארוכה, שלוותה בשביתת רעב והליכים ממושכים מול בית המשפט. ייתכן שהפעם, לצדדים הרלוונטיים לא היה זיכרון קצר. מי שהיה משנה לממונה על השכר במשרד האוצר בגלגול ההוא היה משה בר סימן טוב — היום מנכ"ל משרד הבריאות — שהוביל את ההסכם הנוכחי והשפיע במידה רבה על אופיו.
"יש מגמה ארוכת שנים של צמצום בשביתות ועבודה יותר מכילה בין הגורמים הקשורים למשא ומתן, והסיבה לכך היא שלאנשים פשוט אין סבלנות לזה יותר", אומר קובי בר נתן, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר. "משך השביתות מתקצר זה שנים, וראינו הרבה הסכמי שכר באחרונה שעברו יחסית בשקט — גם הסכם המסגרת במגזר הציבורי, או ההסכמים של הפסיכולוגים, האחיות והעובדות הסוציאליות. תמיד יש הרבה אמוציות, ואני בטוח שהיו גם כאן, אבל שביתה ארוכה היא כבר לא הישג".
בניגוד למו"מ של מורי התיכונים עם משרדי החינוך והאוצר, הפעם מי ששיחק תפקיד חשוב בהתכנסות להסכם הוא המשרד הממשלתי שאליו כפופים העובדים האלה — משרד הבריאות. היחסים במשולש הזה: משרד ממונה, משרד האוצר ועובדים - תמיד יוצר חיכוכים, אבל בעוד מורי התיכונים חזו כיצד המשרד הממונה עליהם לא דואג לתת להם את התוספות המגיעות להם במשך שנה, וכיצד השר הממונה עליהם — יואב קיש — מתנער מאחריותו לדאוג להסכם שכר וליציבות במערכת, הרופאים קיבלו רוח גבית מלאה ממשרד הבריאות. אפילו שר הבריאות, אוריאל בוסו — שבעבר ביושבו כיו"ר ועדת הבריאות היה היריב הגדול של ההסתדרות הרפואית, שאף הגישה נגדו עתירה לבג"ץ — היה גורם מפשר במו"מ.
משרד הבריאות היה זקוק להסכם השכר כדי לטפל בבעיות הקשות בתחום הפסיכיאטריה, השיקום והמכון לרפואה משפטית, שלושה תחומים שהיו על סף קריסה עוד לפני המלחמה — ובטח אחרי שפרצה. כמו כן, המשרד וההסתדרות הרפואית חוששים מעזיבה של רופאים ופסיכיאטרים לחו"ל, במיוחד בתקופת המלחמה שבה זקוקים להם ביתר שאת. כל אלה טופלו במסגרת ההסכם הקיבוצי, שעוצב עם דיפרנציאציה של תקציב ותמריצים, לפי תחומים.
לרכיב הדיפרנציאציה יש פוטנציאל לעורר התנגדויות. ארגוני עובדים באופן מסורתי לא אוהבים אותו, ומעדיפים לחלק את התקציב באופן שוויוני, מתוך ההנחה שאם יש צורך בתמריצים נוספים לסקטורים ספציפיים, אז יש צורך בתקציב נוסף. בהסתדרות הרפואית מבינים את החשיבות של עידוד מקצועות במחסור, ואת הצרכים האקוטיים שנוצרו כתוצאה מהמלחמה. לכן ניתן לראות בהסכם ירידה לרזולוציה קטנה כמו תמריצים ספציפיים לרופאי כוויות (פלסטיקאים), כדי שלא יברחו החוצה למגזר הפרטי.
"היו פיצוצים וצעקות, אבל גם הבנה"
אולם לא מדובר רק על שקט מצד העובדים עצמם. השקט הגיע גם מכיוון האוצר. ההסכם גובש עם תקציב קיים, ולא דרש הקצאת תקציבים נוספים (בין היתר, בשל ההסכמה של ההסתדרות הרפואית לדיפרנציאציה), ולכן בלטה היעדרותו מהמו"מ של אגף התקציבים של האוצר, שהביע התנגדות לחלק מעקרונות המו"מ.
אבל ייתכן שהתפקוד היעיל של מערכת הבריאות בשני המשברים האחרונים — הקורונה והמלחמה — עמד לטובתה במאני טיים. הדברים השתקפו, בין היתר, בדבריו של הממונה על השכר, אפי מלכין. "בשני המשברים הגדולים של השנים האחרונות, הקורונה והמלחמה, מערכת הבריאות הפגינה תפקוד מעורר השתאות", הוא אמר. "אנחנו רואים חשיבות גדולה בחיזוק המערכים האלה עכשיו, לטובת הלוחמים בחזית, הפצועים בגוף ובנפש ויתר אזרחי המדינה שבעורף".
בסופו של דבר, הצוותים הרופאיים עוסקים בחיים ומוות — היבט שמתחדד במיוחד בתקופת מלחמה ובתקופת מגפה. הם אלה שמתחילים לטפל בפצוע עוד מהשלב שבו רעש המסוק חג מעל בית החולים, והם אלה שנותנים טיפול נפשי לכל אלפי נפגעי הנפש (ומשפחותיהם). הם אלה שתפעלו את מכונות ההנשמה, וכשכולם היו בבתים בסגרים — הם היו בין היחידים שיצאו מהבית לעבודה.
"המלחמה השפיעה מאוד על המו"מ", אומר גורם שהיה מעורב בו. "זה לא שלא היו פיצוצים וצעקות בחדר, אבל הייתה הבנה מלאה מצד כל הצדדים, שכמו שאי אפשר להשבית את צה"ל — אי אפשר להשבית את מערכת הבריאות בתקופת מלחמה. זה דרש סטנדרט אחר למו"מ".
2024-10-01T16:01:53Z dg43tfdfdgfd