האם מתה בפתאומיות - צוואתה בעל פה לא תקוים
אחת הבנות טענה שלפני מותה אמרה לה אימה שתעניק לה את דירתה בת"א. השופטת קבעה שלא מדובר כצוואת "שכיב מרע", והירושה תחולק בין כל הילדים
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה בקשה לקיים צוואה בעל פה של אישה המורישה לכאורה את דירתה לאחת מארבעת ילדיה, שאותם הביאה לעולם עם שני בני זוג שונים. השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קבעה שלא מתקיימים התנאים להכרה בצוואת "שכיב מרע", ובפרט התנאי שעניינו ראיית פני המוות בשעת הציווי. בנסיבות אלה היא הוציאה צו ירושה שיחלק את העיזבון שווה בשווה בין הילדים.
בערוב ימיה לקתה האם בשלל מחלות, בין היתר אי ספיקת לב, מחלת ריאות, השמנה וסכרת. אחרי מותה ב-2018 החל את מאבק הירושה על דירתה שבתל אביב. בתביעה שהגישה טענה בת הזקונים באמצעות עו"ד יצחק שמלה כי שלושה ימים לפני מותה ציוותה לה אימה בעל פה את הדירה. להוכחת טענתה היא הציגה זיכרון דברים המשקף לכאורה את ציווי אמה בפני שלושה עדים. לשיטתה מדובר בצוואת "שכיב מרע" שמתוקפה היא זכאית להירשם כבעלת הדירה.
מנגד טענו בנה של המנוחה מנישואיה הראשונים, שיוצג באמצעות עו"ד יואב גולן, ואחותו שיוצגה באמצעות עו"ד שרי וייס ועו"ד הודיה עזרזר, כי לא מתקיימים התנאים להכרה בצוואת שכיב מרע. כך למשל, התנאי בדבר ראיית פני המוות בשעת ציווי הירושה לא מתקיים שכן האם מתה באופן פתאומי ובלתי צפוי.
הבן סיפר שערב מות האם הוא שוחח עימה על דרכי הטיפול בחום הגבוה של בנו, והיא המליצה להאכיל אותו בקישוא. נטען כי לא סביר שהאם תנהל שיחת חולין כזו כשהיא על ערש דווי וצופה את מותה. בנסיבות אלה טענו האחים כי יש להוציא צו ירושה שיחלק את רכוש המנוחה שווה בשווה ביניהם.
השופטת ז'יטניצקי רקובר קיבלה את הטענה שבשעת ציווי הדירה לכאורה לבתה, האם לא צפתה שתלך לעולמה. כך, במסמך מבית החולים "איכילוב" נרשם כי ביום פטירתה נמצאה האם "במיטתה ללא רוח חיים באופן פתאומי".
גם הרופא שטיפל במנוחה אישר בעדותו כי מותה היה בלתי צפוי. לדבריו, הגם שהיא סבלה ממחלות כרוניות רבות מצבה באותה תקופה היה פחות או יותר יציב והיא אף אמורה הייתה להשתחרר מבית החולים ביום בו נפטרה.
השופטת הדגישה שאפילו בת הזקונים ואחיה מאותו אב הודו במהלך המשפט כי מות האם נחת עליהם כרעם ביום בהיר. "היינו בהלם כי אמא, מתי שהיא נפטרה, הייתה צריכה להשתחרר מבית החולים", העיד האח.
false"די בכל האמור לעיל כדי לקבוע שהמנוחה לא הייתה על ערש דווי ולא ראתה את עצמה מול פני המוות", כתבה השופטת, והוסיפה שיתר התנאים להכרה בדברי המנוחה כצוואת שכיב מרע אף הם אינם מתקיימים. כך, זיכרון הדברים לא הופקד אצל רשם הירושה סמוך ככל הניתן לפטירת המנוחה אלא כחודש לאחר מכן.
בנוסף, לא הוכח שהמנוחה גמרה בדעתה לצוות את דירתה לבתה, שכן בשום שלב היא לא כינסה את ארבעת ילדיה על מנת להודיע להם על כך, והיא אף נמנעה מלערוך צוואה רגילה לטובת הבת הגם שלא הוכח כי סבלה ממגבלה שמנעה ממנה לעשות זאת.
בנסיבות אלה נתנה השופטת צו ירושה שלפיו ארבעת הילדים יירשו בחלקים שווים את עיזבון אימם. מבקשי קיום הצוואה חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד יואב גולן • ב"כ הנתבעת 1: ועו"ד הודיה עזרזר • ב"כ הנתבעים 4-2: עו"ד יצחק שמלה • ynet הוא שותף באתר פסקדין