2 מיליארד שקל ביד והבטחות על העץ: ההישגים של בן גביר

ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לעוצמה יהודית יעבה את משמר הגבול וייעל את האכיפה על עבירות מקרקעין, אך אין בו בשורה אמיתית למשטרה וספק אם ייתן מענה לאלה שהצביעו למפלגה מתוך מצוקה ■ גולת הכותרת היא תקציב עתק למשרד הנגב והגליל – שייהפך ל"משרד אוצר קטן" – וקופון נסתר שיגזור אריה דרעי

November 26th, 18PM November 26th, 18PM אבי בר-אלי

קלישאה פוליטית ידועה גורסת כי מה שמבטיחים לבוחר – לא יקרה, ומה שחותמים בהסכם הקואליציוני – אולי כן ואולי לא.

במקרה של הליכוד ועוצמה יהודית, לא מדובר אפילו בהסכם קואליציוני, כי אם רק בדיווח עליו. שתי המפלגות מסרו ביום שישי הודעה לעיתונות בדבר חתימה על נספח להסכם. את ההסכם עצמו עדיין לא ראינו. לפי הדיווח, עוצמה יהודית תקבל לידיה תיק ביטחון פנים מורחב ("ביטחון לאומי"), תיק מעובה של הנגב והגליל ו"חוסן לאומי", וזרזיף תיק (מורשת) – שלתוכו יצק את רשות העתיקות. זאת, לצד סגן שר במשרד הכלכלה, את ראשות הוועדה לביטחון פנים ואת ראשות הוועדה לקרן העושר (ברוטציה).

בסך הכל, בציר לא רע עבור שישה מנדטים, שאותו בן גביר השיג בזכות "בגידתו" הפוליטית בבצלאל סמוטריץ', לאחר שהסכים לפרק את הבלוק עם הציונות הדתית.

למרות ההסתייגות מ"הסכם ללא נייר", ובהנחה שהדברים שדווחו אמנם מדויקים ומעוגנים בכתב – ניתן להצביע כבר כעת על שני רשמים מוקדמים. האחד, הוא שאיתמר בן גביר (כמו גם סמוטריץ'), בא לעבוד. משמע, בחר בתיקים רלוונטיים לאלקטורט - ולא בכאלה שישתלמו לו יותר פוליטית; נלחם על ריכוז סמכויות קריטי לביצוע המשימה – אף שאלה יסבכו אותו; והתעקש על כסף זמין שיאפשר לו מגע ישיר ומיידי עם השטח. זאת, בלי להיות תלוי בשינוי ארוך טווח.

בן גביר, צריך לזכור, חב את הפופולריות שלו בבחירות לטראומת שומר חומות, להפקרת הדרום לפשיעה הבדואית ולכיבוש הצפון בידי ארגוני פשיעה. הקורבנות בתוך הקו הירוק הם אלה ששלחו אותו לכנסת עם שישה מנדטים, ולא נערי הגבעות. בן גביר קיבל לפחות מנדט מתושבי המרכז, שחוששים מפרעות כמו אלה שתועדו בלוד, ועוד מנדט מההתיישבות החקלאית שנבזזת מדי יום.

הצבעה לבן גביר הייתה אפוא משימתית. מוכוונת תוצאה בשטח, ולא בהכרח אידיאולוגית. משכך בן גביר נכנס בעיניים פקוחות לבית הקברות הפוליטי של המשרד לביטחון פנים, ומשכך גם לא יכול היה לוותר על תיק הנגב והגליל.

למרבה האבסורד, דווקא משום כל אלה סיכוייו להצליח נמוכים, וזה הרושם השני מהסיכום הקואליציוני. ניסיון העבר הוכיח כי שרים בוסריים, שנישאים על גבי כוונות פופוליסטיות ומבטיחים פתרונות של "זבנג וגמרנו", נוטים לטפס יותר מדי גבוה ואז להתרסק מהר.

בישראל, למדים אלה בדיעבד, ככל שאתה מרכז יותר סמכויות, כך אתה חשוף יותר לסינדול ולביורוקרטיה בלתי אפשרית. קל וחומר כשהם מסתבכים מוקדם מדי עם שר האוצר המיועד, וקל וחומר כשמדובר בטירון מערכתי, שעד כה התמחה באירועי מיקרו יחצ"ניים, ובייחוד בכזה שמביא עמו שיח לעומתי, אלים וקיצוני. דבר שעשוי לחבל בניסיונותיו להשיג שיתופי פעולה.

ובכל זאת, מה השיג בן גביר במשא ומתן?

ריכוז סמכויות פיקוח? לא רע

לשינוי שמו של המשרד לביטחון פנים למשרד לביטחון לאומי נודעות שתי תכליות. האחת, דקלרטיבית. לרמוז על רוח עוצמתית חדשה (ראו להלן). השנייה, היא פועל יוצא של סיפוח המשטרה הירוקה, הסיירת הירוקה, הרשות לאכיפה במקרקעין ומג"ב איו"ש למשרד הקיים.

הרעיון לאחד תחת משרד ממשלתי אחד את זרועות האכיפה במקרקעין לא נולד היום. הוא נדון בממשלות עבר. ביזור האכיפה בתחום המקרקעין הוא חולי מרכזי ואחת הסיבות לכרסום במראית העין שלטון החוק.

העובדה שפירוק מבנה לא חוקי דורש התייצבות של נציגי לפחות חמש רשויות אכיפה שונות – בלי להזכיר את הצורך בתיאום מוקדם בין כולן – מכתיבים פרקטיקה בזבזנית ולא יעילה.

מעבר לכך, המשרד להגנת הסביבה לא באמת יודע להפעיל את המשטרה הירוקה. אף אחד לא יודע להסביר מדוע נדרשת לצדה גם סיירת ירוקה (תחת רשות הטבע והגנים). אין סיבה לפצל גם בין הרשות לאכיפה במקרקעין (משרד הפנים) לבין חטיבת השמירה על הקרקע (רשות מקרקעי ישראל). מדובר בבזבוז תקנים, סרבול מיותר וממילא שתי אלה לא יכולות לבצע דבר ללא המשטרה. משכך, אגב, לא ברור מדוע החטיבה של רמ"י חמקה מהמיזוג המדווח.

האינטרס הפוליטי של בן גביר במיזוג הזה ברור. במכה אחת הוא פוגע בשתי ציפורים: גם מרכז בידיו את האכיפה נגד הבנייה הלא חוקית במגזר הערבי, וגם מוריד מהצוואר את הפקחים שמציקים למתנחלים.

עם זאת, לנייד עובדי מדינה בין 3–4 משרדי ממשלה שונים, שעה שאלה מועסקים תחת הסכמים קיבוציים שונים, בחסות הסדרי ת"ש אחרים, וכשהם נעזרים במערכות תקשוב שונות, ובתקנונים שונים? על כך נאמר: "שיהיה בהצלחה".

לפרק מאחזים לא חוקיים בשני צידיו של הקו הירוק תהיה משימה קלה יותר מאשר להנדס מחדש את ימי החופש והנופש שלהם זכאים עובדי מדינה שמזיזים להם את הגבינה.

בנציבות שירות המדינה ודאי התעלפו למקרא המשימה הזאת, שעשויה לרתק את מנכ"ל המשרד שבן גביר יביא למשך שנתיים. ולא בטוח שלבן גביר יש שנתיים.

באשר לסיפוח של מג"ב איו"ש – זה בכלל לא ברור. מדובר בלוחמים שכפופים לצה"ל, עסוקים במשימות בט"ש ומוצבים במחסומים. הכוונה היא להיעזר בהם לצורך מילואים היא סבירה. אבל סיפוח הכוח הסדיר לביטחון פנים, לא עושה כרגע שכל ותלוי עוד במשרד הביטחון.

"שיח לעומתי לא יעבוד. צריך לנהל"

להצהרותיו המוקדמות של בן גביר בדבר עיבוי משטרת ישראל באלפי שוטרים והגדלת שכרם של השוטרים הצעירים ב-20% אין אזכור בדיווח אודות ההסכם הקואליציוני.

ככל הנראה, מכיוון שהן דרושות באישור שר האוצר, ואולי מכיוון שאלה מותנות גם בשינויי סמכות שבן גביר מבקש לחוקק כדי להגביר את שליטתו במשטרה.

בכל מקרה, הפתרון למצוקת משטרת ישראל לא נעוץ בתוספת תקנים או בעוד אלפיים שקל בתלוש המשכורת. הבעיה הרי היא שורשית יותר. 1,400 תקנים חדשים נוספו השנה למשטרה. שיא כל הזמנים. עם זאת, רק 75% מהם אוישו עד כה – פשוט מכיוון שקשה למלא את השורות.

כלל, המשק סובל כיום מתת-גיוס של כוח אדם צעיר. הדור הצעיר לא ממהר להתחייב לעבודה תובענית ככלל, ודאי לא בשיטור, ועוד בדרום הפרוע. "שוטרים צעירים עוזבים את התחנות בנגב כדי לעבוד בשקט כנהגי משאיות של כיל ב-15 אלף שקל בחודש", הלין בכיר במשטרה. אז במה תועיל תוספת שכר?

יתרה מכך, דרישות בן גביר לעוד תקציבים ולעוד תקני כוח אדם – ללא הבנה בעיות המקור וללא ייעול שורות המשטרה – רק יזיקו לה. כך גם תזיק למשטרה הפיכתה למעין זרוע כוחנית בשליחות שר לאומן.

"שיח לעומתי על הראש של הפקידים, על הראש של הערבים – זה משהו שלא עובד היום. צריך לדעת לנהל, אחרת לא תוכל לעשות שום דבר", מנתח גורם בממשלה.

"לדרוש עוד תיקים ועוד תקציבים, זה סתם יהרוג את המשטרה. כך גם למכור לציבור שמאסר עולם לכל בדואי עם נשק יפתור את הבעיה, זו ילדותיות, או חוסר הבנה".

משמר לאומי? גם בנט בדק

המערכת הפוליטית געשה בסוף השבוע, ובצדק, למשמע הכוונה להקים "משמר לאומי רחב היקף".

צמד המילים "משמר לאומי" מעורר רתיעה מחשש להקמת מיליציה חמושה ברישיון. עם זאת, מי שדנה כבר ברעיון הזה הייתה ממשלת השינוי, תחת ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.

בנט העלה על השולחן את הכוונה לכונן גוף חיצוני למשטרת ישראל, שיתבסס על מתנדבים מאומנים. אולם, הרעיון ירד מהפרק, לא רק בגלל התנגדות כלל גורמי המקצוע והמשטרה, אלא מהטעם הפשוט שהביורוקרטיה הכרוכה בהקמת גוף שיטור חדש פשוט תהרוג אותו.

לכן, ממשלת ישראל אמנם החליטה על הקמת משמר לאומי. אך כזה שיתבסס על עיבוי סדר הכוחות של משמר הגבול, בשלושה שלבים: הגדלת הכוח הסדיר; עיבוי פלוגות המילואים מ-16 ל-46 בתוך שלוש שנים (תוספת של 2,400 לוחמים); וכן, הכשרה מיוחדת שיעברו 1,000 מתנדבים של מג"ב ("מתמיד"), כדי שישמשו פלוגת חוד למקרים של הפרות סדר, ויצוידו בהתאם (אפוד ונשק).

במילים אחרות, תוספת של לפחות 5,000 לוחמים לטיפול בהפרות סדר בקרב ערי ישראל, בלי להקים גוף חדש וחיצוני שיעורר ריבים על טריטוריה ובזבוז תקציבים, בלי שיהיה לנטל על השוטף (השקעה סבירה של עד 200 מיליון שקל בשנה) – ובה בעת, כוח שיוכל להעניק שמיכה רחבה יחסית לסד"כ בשעת משבר.

אם לזה מכוון גם ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לעוצמה יהודית, אזי שהפתרון סביר, ואין כאן דרמה פוליטית. במקרה של התעקשות על מיליציה – זו תהיה כמובן אופרה אחרת, והתשובה לכאן או לכאן, תלויה בהסכם הקואליציוני הסופי שייחתם.

דרעי רוצה כסף? יהיה די לכולם

עניין רב במו"מ הקואליציוני שהתנהל עד כה ריכז המשרד האפרפר לכאורה של פיתוח הפריפריה, הנגב והגליל.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמדובר במשרד פרויקטאלי בעיקרו, כזה שלא תחום לנושא מסוים ולא כבול לתוכנית אב מפוקחת. במילים אחרות, "קופה קטנה" שבאמצעותה מצ'פרים הפוליטיקאים מיזמים נקודתיים או רשויות של מקורבים בלי בקרה אמיתית. מעין מנגנון ממוסד של חלוקת כספים קואליציוניים.

בשנים עברו, שבהן יו"ר ש"ס אריה דרעי החזיק במשרד, קיבל זה לידיו 300–400 מיליון שקל בשנה. בממשלת השינוי הופקד המשרד בידי שר החקלאות עודד פורר (ישראל ביתנו), שניהל כבר 650 מיליון שקל.

דרעי ובן גביר התקוטטו בשבועיים האחרונים על המשרד, אך מכיוון שהריב הוא בעצם על כסף – לא צריך היה לשבור את הראש כדי למצוא פתרון.

דרעי קיבל אפוא לידיו את "הפריפריה", כך שיוכל להקים במשרד הפנים רשות לפיתוח פריפריה. באמצעותה יוכל לחלק כספים למעוזי ההצבעה לש"ס, קרי לישובים (וגם לשכונות) בדירוג סוציו-אקונומי שנמוך מ-4.

בן גביר נשאר עם הנגב והגליל, אלא שאז הוסיף לטייטל של המשרד "חוסן לאומי", כך שיוכל למעשה לתקצב כל דבר. בנוסף, לפי טיוטת ההסכם הקואליציוני, המשרד לפיתוח הנגב והגליל ישאב גם את רשות הצעירים ואת אגף האזרחים הוותיקים, שיישלפו עבורו מהמשרד לשוויון חברתי. בן גביר גם יקים במשרד מנהלת להסדרת ההתיישבות הצעירה ביו"ש – זו שסמוטריץ' רצה להחזיק תחתיו במשרד האוצר (או במשרד ההתיישבות שהוא מייעד לח"כ אורית סטרוק).

המשמעות של כל אלה היא למעשה הגדלה משמעותית של כוח האדם במשרד הנגב והגליל (70 תקנים כיום), הגדלת תקציבו והפיכתו למשרד מרכזי.

ואמנם, גולת הכותרת בהסכם הנרקם הליכוד לבין עוצמה יהודית היא ייעוד תקציב שנתי של 2 מיליארד שקל (!) לטובת המשרד – קרי שילוש תקציבו כיום.

"2 מיליארד שקל למשרד כזה זו אמירה", הודה בסוף השבוע גורם ממשלתי. "אתה הופך משרד פרויקטלי קטן למגה-משרד ביצועי, ועם תקציב כזה אפשר לעשות שינוי שיורגש גם ברמת הפרט בשטח", הוסיף. אלא שגם זה, כמו אחרים, סייג את ההישג בעובדה שזה יונח בידיו של בן גביר: "השאלה בסופו של יום תהיה מה אתה עושה עם הכסף הזה, והאם תדע למנף אותו. צריך לבנות פה מודל. זה ייקח לפחות שנה", ציין.

2022-11-26T16:19:08Z dg43tfdfdgfd