"באנו לכסח": מסע הטיהורים חסר התקדים של ממשלת נתניהו

"באנו לכסח": מסע הטיהורים חסר התקדים של ממשלת נתניהו

ניסיון השתלטות על המשטרה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והספרייה הלאומית, הדחת בכירים שעבדו תחת ממשלת בנט־לפיד, סגירת חשבונות עם יריבים פוליטיים וסידור ג'ובים למקורבים ■ מאז השבעתה עסוקה ממשלת נתניהו במסע טיהורים חסר תקדים בשירות הציבורי — שאת מחירו עלולים לשלם כל אזרחי ישראל, משמאל ומימין

March 17th, 06AM March 17th, 06AM חגי עמית

"אני נורא רוצה להישאר בממשלה. אני מאמין בעבודה ממשלתית וביכולת להשפיע מתוך הממשלה. מבחינתי, התפקיד שאני עוזב הוא התפקיד הכי מדהים בממשלה, אבל הממונים עליי הבהירו לי שלא רוצים אותי. לא הוסבר לי למה. בטוח שלא היה בעזיבה שלי שום דבר שקשור לאג'נדה של המשרד. אין לי בעיה עם הממשלה הנוכחית. אני פקיד שיודע לממש מדיניות, ואין בכלל חילוקי דעות סביב המדיניות במה שאני עושה. פשוט הבהירו לי שזה 'לא מתאים' ו'לא מסתדר'. אף אחד — לא השר הממונה על המשרד שלי או המנכ"ל — רצה להסתכן ולומר ישירות שהסיבה היא פוליטית. אבל מתברר שאפילו לתפקיד של פקיד כמו שלי יש רצון למנות מישהו פוליטי, והחלטתי שלא אכנס למלחמה של חודשים בבתי משפט. בסופו של דבר ממילא התוצאה תהיה אותה תוצאה — וכולם היו סובלים מזה".

את המונולוג הזה נשא השבוע באוזנינו אחד מעובדי המגזר הציבורי, שהודיע בשבועות האחרונים כי הוא עוזב את מקום עבודתו — כשכל חטאו היה שמונה לתפקיד בתקופת ממשלת בנט־לפיד, והוא לא היחיד. בחלק מהמקרים מדובר בהדחה הנעשית היישר מהמקפצה, ובמקרים אחרים השיטה היא לאמלל את הפקיד, גם אם מדובר במשרה שולית שאינה רלוונטית לחיי היומיום של האזרח הקטן — עד שהוא מתפטר.

קשה להתעלם משרשרת העזיבות והפיטורים של פקידים במגזר הציבורי מאז החלה לכהן ממשלת נתניהו השישית. נכון, כניסתה של כל ממשלה חדשה לתפקיד מלווה במינויים חדשים, אבל במקרה הנוכחי נראה שכל מי שמונה בתקופת ממשלת בנט־לפיד מסומן כאויב, וכי המהלכים האחרונים הם רק בגדר הצהרת כוונות, שכן שאיפות הממשלה גדולות הרבה יותר.

לצד ההפיכה המשטרית, המטרות הגדולות של הממשלה הן היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות — אך עד אז, החל בחודשים האחרונים מסע עריפת הראשים, שמתחיל בניסיון ההשתלטות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על משטרת ישראל, ממשיך בבכירי המשרדים ומגיע עד לפקידים הזוטרים ביותר. "לא היה פה מעולם ניצול אידיאולוגי ברמה כזו של אי־קביעות בתפקידים בכירים. לא היו פה תהליכי פיטורים כאלה", טוען גורם המלווה את השירות הציבורי כבר שנים ארוכות.

יש כרגע תחרות בין השרים מי יציג יותר גולגלות על החגורה. האווירה היא 'עלינו לשלטון ובאנו לכסח איפה שאפשר'"

לשמור על הכביסה המלוכלכת

באגף הביקורים והקשרים הבינלאומיים במשרד ראש הממשלה נשמו לרווחה בסוף השבוע שעבר. הסיבה לכך הייתה הלו"ז הדליל של ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקורו ברומא, ליתר דיוק — מה שהוגדר באגף "היעדר לו"ז". בעוד ביקורים מדיניים כמו אלה מורכבים בדרך כלל מלו"ז צפוף, שבו פגישה רודפת פגישה, הנסיעה לרומא כללה פגישה קצרה עם ראש הממשלה האיטלקית ג'ורג'ה מלוני, ביקור בבית כנסת שבו נפגש נתניהו עם גורמים בקהילה היהודית, מפגש עם שר הכלכלה האיטלקי דולפו אורסו ומפגש עם אנשי עסקים מדרג בינוני.

הסיבה לתחושת ההקלה באגף הייתה הזעזוע שהוא ספג עם חזרתו של נתניהו לתפקיד. מי שעמדה בראש האגף, מיכל יניב, הודחה מתפקידה, יחד עם שתי עובדות נוספות באגף — המונה בסך הכל חמישה עובדים. יניב נבחרה לתפקיד במסגרת מכרז, והמשרה שבה החזיקה לא הייתה משרת אמון. לחובתה עמדה עובדה אחת: היא שירתה בחודשים האחרונים את יאיר לפיד. די היה בכך שהיא נכנסה לתפקידה במהלך כהונתו של ראש הממשלה הקודם כדי להפוך אותה, מבחינת נתניהו ומשפחתו, לגורם שלא ניתן לסמוך עליו בסוגיה הרגישה של נסיעות לחו"ל — שהניבה למשפחת נתניהו לא מעט שערוריות תקשורתיות, דוגמת הפרסום ב"וושינגטון פוסט" לפני שנתיים וחצי, אודות הכביסה המלוכלכת שהביאה עמה שרה נתניהו לבית הלבן. יניב הועברה למל"ל.

מי שהחליף אותה הוא יאיר קספריוס, מקורבם של בני הזוג נתניהו זה שנים ארוכות, שהיה אחראי בעבר על סיוריהם בתוך גבולות ישראל והוגדר על ידי גורמים שעבדו עמו כ"מי שהיה אחראי להביא לשרה את הספרים". פירוק האגף הוא גול עצמי מבחינת נתניהו. דווקא בתקופה שבה ראש הממשלה לא מתקבל בברכה בעולם ונדרש להסביר למנהיגים זרים את ההפיכה המשטרית שהוא מבצע בישראל, הוא היה זקוק לאנשים מנוסים שיארגנו את ביקוריו. מנציבות שירות המדינה הוסבר השבוע כי יניב הועסקה "במשרה משותפת למשרד רה"מ ולמל"ל. המשרד הודיע לנו על רצונם לפצל את משרת ראש אגף ביקורים מדיניים, תוך הפרדה בין נסיעות המשרד לבין נסיעות המל״ל, והנושא נמצא כעת בבחינה מקצועית".

הנהגים שראש הממשלה ניסה להוריד מהכביש

יניב לא הייתה היחידה לעזוב את המשרד. באמצע ינואר התפטר גם המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, בן מיוסט, שמונה לתפקיד בתקופת בנט. מיוסט דחה חלק מבקשות המימון של רעיית ראש הממשלה, עוד לפני שנתניהו נכנס לתפקיד. גם סגנית החשב של משרד ראש הממשלה, הילה רבני, שהופקדה על הטיפול בבקשותיהם של בני הזוג נתניהו ולא אישרה חלק ניכר מהן, הודחה.

לבסוף, ייתכן שהכביסה המלוכלכת עמדה גם מאחורי העובדה שבתחילת ינואר פוטרו שלושה נהגים בשנות ה–50 לחייהם, שעובדים במשרד ראש הממשלה מאז שנות ה–90. שלושתם עבדו עם נתניהו בכהונותיו הקודמות כראש ממשלה, ונוכח גילם — ספק גדול אם היו מוצאים עבודה שוות ערך אם היו יוצאים לשוק החופשי. חטאם הגדול היה כנראה שעבדו עם לפיד ונפתלי בנט בשנה וחצי האחרונות, בנוסף להיותם עדי תביעה בתיק 1000, שבו מואשם נתניהו במרמה והפרת אמונים.

במשרד ראש הממשלה דחו את הטענה כי יש קשר בין הדברים ומסרו: "נהגים אחרים שגם הם עדי תביעה נשארו בתפקידם". עם זאת, בסוף ינואר, לאחר שהפרקליטות הודיעה כי היא תומכת בהחזרתם לעבודה, קבע בית הדין לעבודה כי יש להחזיר את שלושת הנהגים לעבודתם באופן מיידי: "לא הועברה פנייה ממשרד ראש הממשלה בעניין העסקתם, וכמתחייב מהסדר ניגוד העניינים". מנציבות שירות המדינה נמסר השבוע כי "לאחר התייעצות עם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה אישרנו הארכת העסקת הנהגים בשלושה חודשים, שאמורים להסתיים בסוף חודש זה. ביום שלישי הגיעה בקשה להאריך את התקופה בשלושה חודשים".

גורם המלווה את השירות הציבורי שנים ארוכות אומר: "לא היה פה מעולם ניצול אידיאולוגי ברמה כזו של אי־קביעות בתפקידים בכירים. לא היו פה תהליכי פיטורים כאלה"

המנכ"לית שנותרה לבד

הראשונים לעזוב עם השבעתה של הממשלה החדשה היו המנכ"לים של משרדי הממשלה. במקרה הזה הדבר לא הפתיע איש: תפקיד מנכ"ל משרד הוא משרת אמון, וההיסטוריה של חילופי ממשלות בישראל מעידה כי כששר חדש נכנס למשרד, ברוב המקרים הוא ממנה מנכ"ל חדש.

ובכל זאת, העובדה שרק מנכ"לים מעטים נשארו בתפקיד העידה על המדיניות החדשה. הדבר בלט במקרים של מנכ"לים מקצועיים, שצמחו בתוך המשרדים ולא היו מזוהים פוליטית, כמו מנכ"לית משרד החקלאות, נעמה קאופמן־פס, בת הציונות הדתית שהגיעה לתפקיד אחרי תפקידים בשירות המדינה, והילה חדד־חמלניק, מנכ"לית משרד המדע שצמחה במשרד — ועדיין הוחלפו באופן מיידי. תוצר לוואי של המהלכים היה אובדן הייצוג הנשי בתפקידים אלה. המנכ"לית היחידה שנותרה מהממשלה הקודמת היא גם האישה היחידה הנושאת בתפקיד זה בממשלה הנוכחית: מנכ"לית משרד העבודה תאיר איפרגן.

הנקמה של השר המורשע

שבוע אחר שבוע האירועים הצטברו. בסוף ינואר התפטר נשיא התאחדות המלונות, אבי ניסנקורן, מתפקידו. חטאו היה נעוץ בעמדה שנקט בכנסת שלוש שנים קודם לכן, בפברואר 2020, כשבוועדת הכנסת נערכה בנוגע לחסינות שיקבל חבר הכנסת דאז חיים כץ, כיום שר התיירות. ניסנקורן עשה אז את מה שמבחינת כץ היה הבגידה האולטימטיבית: למרות קשר ארוך שנים בין השניים, הוא הצביע נגד מתן חסינות לכץ, שנחשד בקשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים פסולים. בסופו של דבר ויתר כץ על החסינות, הועמד לדין, ובמסגרת עסקת הטיעון שעליה חתם, נגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס — ללא קלון. עם כניסתו לתפקיד השר, נפגש כץ עם מלונאים בכירים, והבהיר להם כי לא ישתף פעולה עם ניסנקורן בהתחשב בהיסטוריה שלו. ההתאחדות היא גוף חיצוני לממשלה, שאינו כפוף לשר, אך ניסנקורן הפנים את משמעות האקדח שהונח על השולחן והתפטר, כדי לא לפגוע באנשי העסקים שאותם הוא אמור לייצג.

במכתב חריף ששלח למלונאים כתב ניסנקורן: "באחרונה עלתה דרישה בוטה משר התיירות, בשיחות מול בכירים בענף, כי אסיים את כהונתי, וכי במידה שלא — יהיו לכך השלכות על שיתוף הפעולה מול המשרד. דרישה זו נובעת מכך שבתפקידי כיו"ר ועדת הכנסת לא תמכתי במתן חסינות לשר כץ. התנהלות זו מהווה חלק מליקוי מאורות גדול אשר כרגע משחיר את החברה הישראלית, ומאיים על קיומה הערכי והדמוקרטי". בסביבת כץ הגיבו אז כי "לא ראינו מקום לשיתוף פעולה, אין לנו אמון בניסנקורן".

השמיים הם כן הגבול

שבוע אחרי ניסנקורן התפטר תומר מוסקוביץ', מנכ"ל רשות האוכלוסין, שמונה לתפקיד על ידי שרת הפנים הקודמת איילת שקד. מעט אחריו היה זה תורו של מנכ"ל רשות שדות התעופה חגי טופולנסקי לעלות אל הגרדום. טופולנסקי, אלוף במיל' בחיל האוויר ולשעבר מנהל בכיר באלביט, אינו מזוהה פוליטית, לא כיהן במשרת אמון, ולא הייתה לו כל כוונה לעזוב את התפקיד. עם חזרתה של מירי רגב לתפקיד שרת התחבורה, הסבירו לו גורמים ברשות כי היא עומדת להקשות עליו את החיים. טופולנסקי, שראה עצמו כמי שבא לנקות אורוות ברשות, סירב להקשיב. הוא השקיע את מרצו במלחמה בנורמות הלקויות שזיהה ובנטייה למינויים משפחתיים ברשות.

בתחילת פברואר גילה טופולנסקי שיו"ר הרשות, יצחק גרשון, שרגב מינתה בקדנציה הקודמת, החל במהלך להדחתו. גרשון נימק את ההדחה בסדרה של כשלים בתפקודו של טופולנסקי בחודשים האחרונים, אבל לאיש לא היה ספק כי אילולא החלפת הממשלה — הוא היה נשאר בתפקידו. פגישותיו של טופולנסקי עם רגב, בניסיון להבהיר כי אין לו אג'נדה פוליטית, לא סייעו, והיא דרשה ממנו לסדר את ענייניו מול גרשון.

במקביל, החלו לנבוט ברשות ניצניו של סכסוך עם ועד העובדים, שבראשו עומד איש הליכוד, פנחס עידן. טופולנסקי התלבט אם לפנות לערכאות המשפטיות ולבסוף הרים ידיים — והתפטר. "בתקופה האחרונה ראיתי איך פוליטיקה, איומים, שיקולים זרים ותהליכים לא תקינים גוברים על ביצועים, ערכים, טובת הציבור והכלל", כתב במכתב ההתפטרות שלו.

לאחר הדחתו של טופולנסקי, טענה השרה הקודמת מרב מיכאלי, כי "רגב מוציאה חוזה על אותם אנשי מקצוע ומשתמשת במשרד התחבורה בשביל להביא ג'ובים למקורבים. בדיוק כמו בהפיכה המשטרית — ממשלה שדואגת רק לעצמה, ולעזאזל המדינה והציבור".

מנכ"ל רשות שדות התעופה, חגי טופולנסקי, אלוף במיל' בחיל האוויר ולשעבר בכיר באלביט, אינו מזוהה פוליטית, לא כיהן במשרת אמון — ובכל זאת מירי רגב הראתה לו את הדלת

בנק המטרות של מירי רגב

טופולנסקי לא היה האחרון ששילם את המחיר על חזרתה של רגב למשרד התחבורה: תוך כמה שבועות עזבו את המשרד שי קדם, ראש מינהל התשתיות במשרד — האחראי על הפיתוח ארוך הטווח של התחבורה בישראל; רן שדמי, מנהל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית; וראש אגף הרכבות, אליאס מטר. כולם היו מינויים מקצועיים, ותפקודם קריטי ליכולת של מיליוני ישראלים להתנייד ברחבי המדינה מבלי להיחנק בפקקים.

כולם מיהרו לברוח כדי לא להתמודד עם מקורבה של רגב, מארגן הליכודיאדה משה בן זקן, שאמנם נפסל מתפקיד המנכ"ל, אבל מונה על ידה ל"ממלא מקום משנה למנכ"ל" — משם הוא מושך בחוטים.

גם ברשות המטרו, הכפופה למשרד התחבורה, לא התחמקו הבכירים מציד הראשים. עו"ד יערה למברגר, היועצת המשפטית של הרשות, נפרדה מתפקידה. למברגר היא זו שהייתה אמורה ללוות את הקמת הרשות, אלא שרגב איימה כבר ביומה הראשון בתפקיד בהקפאת פרויקט המטרו — לצורך בחינתו מחדש. במקביל עזבה את דירקטוריון חברת נתיבי ישראל הממשלתית אשת העסקים לינדה בן שושן. בן שושן התפטרה מתפקידה בתום דיון סוער שבסופו אישר הדירקטוריון, על חודו של קול, את מינויו של עו"ד אלעד ברדוגו — פעיל פוליטי בליכוד — לתפקיד היועץ המשפטי של החברה.

ספק אם מי מבכירי המשרד היה עוזב את תפקידו אילולא התחלפה הממשלה. לדברי מקורבים למשרד, ידה של רגב עוד נטויה, ועובדים מקצועיים הנמצאים ב"תקופת ניסיון" — כלומר מונו לפני פחות מחצי שנה וקל יותר להדיחם — מודעים לכך שהם עשויים להיות הבאים בתור. מנציבות שירות המדינה נמסר השבוע כי בעוד שהמשטרה וחברות ממשלתיות אינן בתחומי טיפולה, הנציבות אינה יכולה לפעול כל עוד עובד לא פונה אליה בתלונה שעזיבתו נכפתה עליו, ועד כה לא התקבלה בנציבות תלונה כזו.

הניסיון לשלוט בנתונים הרשמיים של המדינה

לטענת בכיר במגזר הציבורי, שהתמודד בשבועות האחרונים עם ניסיון של השר הממונה עליו לערוך מינויים פוליטיים בגוף שבו הוא עובד, "יש כרגע תחרות בין השרים מי יציג יותר גולגלות על החגורה. האווירה היא 'עלינו לשלטון ובאנו לכסח איפה שאפשר'". ואולם דווקא הניסיונות להדחות שלא יצאו אל הפועל מדגימים זאת. באמצע פברואר נודע כי נתניהו התכוון למנות את מקורבו יוסי שלי, שמכהן כיום כמנכ"ל משרד ראש הממשלה וכיהן בעבר כמנהל קמפיין הליכוד, למ"מ הסטטיסטיקאי הראשי, אף שלשלי אין כל ניסיון או הכשרה בתחום זה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מפרסמת את הנתונים החשובים ביותר לכלכלה ולחברה בישראל, כולל נתוני מדד המחירים לצרכן והאינפלציה, האבטלה והצמיחה. התערבות פוליטית עשויה להביא להטיית הנתונים ולאיבוד האמון בפעילות הלמ"ס. ארבעה אנשים שמילאו את תפקיד הסטטיסטיקאי הראשי עד היום היו פרופסורים, שלושה מתוכם חוקרים בתחום הסטטיסטיקה, ואחד מהם, שלמה יצחקי, היה פרופסור לכלכלה. נתניהו נסוג בסופו של דבר מהכוונה, אבל רעיון העיוועים של מינוי פוליטי לתפקיד הזה שיקף עד לאן מגיעה תאוות השליטה של הממשלה.

"אפילו כשמגיע לפה נציג מהאוצר רק כדי לבקר ומסתובב פה, זה מיד מעלה אצלנו סימני שאלה לגבי האינטרסים שלו", אומר מנהל ותיק בלמ"ס. "מדובר ברעיון של לקחת מינוי פוליטי ולהנחית אותו על ראש הארגון. אנשים ששמעו על זה, חשבו לקחת את הדברים וללכת בו במקום. יש לתפקיד הזה השפעה מטורפת על הנתונים. אפילו אם הרעיון של נתניהו היה רק לסדר ג'וב, כשאתה מנחית מישהו פוליטי בתפקיד כזה אתה גורם לנזק עצום".

בסופו של דבר הוארכה כהונתו של יואל פינקל, ממלא המקום הנוכחי, לתקופה מוגבלת. אלא שבוועדת האיתור לתפקיד שתתכנס בקרוב יהיו שלושה חברים, שאחד מהם הוא יוסי שלי, כך שלא מדובר בסוף פסוק.

לשלוט בהיסטוריה, ועל הדרך לסגור חשבונות

גם הצעת החוק שניסה לקדם בסוף פברואר שר החינוך יואב קיש — ונגנזה מאז — במטרה שלממשלה תהיה שליטה במינוי מרבית הדירקטורים של הספרייה הלאומית ודרך כך בהנהלתה, העידה על גודל השאיפות של הממשלה. היא שיקפה מצד אחד את הרצון לסגור חשבון עם דירקטורים בספרייה, כמו פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, שנחשב לדמות מוקצית בליכוד בעקבות חלקו בהגשת כתב האישום נגד נתניהו; וסלי מרידור, שאחיו דן מרידור מזוהה עם מתנגדי נתניהו, ומצד שני את הרצון לשלוט בנרטיב התרבותי — שכן הספרייה מכילה את הארכיונים והאוספים של דמויות מופת מכל קצוות הקשת, החל ברמב"ן, עבור בפנתרים השחורים, דוד גרוסמן ואורי צבי גרינברג, וכלה ברבנים חיים קנייבסקי והרב קוק.

בנוסף, מתכוון קיש למנות את אחד ממייסדי פורום קהלת, פרופ' גדעון (גידי) ספיר מאוניברסיטת בר־אילן, המזוהה עם חוקי ההפיכה המשטרית, לחבר במועצה להשכלה גבוהה. מהשר נמסר כי "הליך מינויו טרם הגיע לסיומו", אך במערכת חוששים כי הממשלה תפעל לפגוע בחופש הניהולי והאקדמי שלה, כפי שעשתה ממשלת הונגריה לפני כשנתיים.

נקמתו של פעיל הליכוד?

שר התקשורת שלמה קרעי, שחולם לסגור את תאגיד השידורי הציבורי, הרחיב השבוע אופקים — ודרש מיו"ר דואר ישראל, מישאל וקנין, להתפטר מתפקידו. בסביבת קרעי הסבירו כי הוא דרש מווקנין לסיים את תפקידו בעקבות חוסר שביעות רצון מתהליך ההפרטה של הדואר. וקנין דווקא זוכה להערכה מצד הדרגים המקצועיים בממשלה, המרוצים מכך שהצליח לייצב את מצבו של הדואר והחל בתהליך הייעול שלו. אלא שגם הוא מונה בתקופת שר התקשורת הקודם, יועז הנדל. חמור מכך, בהליך הייעול שביצע בחברה הממשלתית, שאופיינה לאורך עשורים רבים ככר פורה לחלוקת ג'ובים פוליטיים, פעילי ליכוד מרכזיים מצאו עצמם ללא עבודה.

מיכל יניב, ראש אגף הביקורים והקשרים הבינלאומיים במשרד רה"מ, הודחה רק כי שירתה תחת יאיר לפיד. במקומה מונה יאיר קספריוס, מקורבם של בני הזוג נתניהו זה שנים ארוכות, שהוגדר על ידי גורמים שעבדו עמו כ"מי שהיה אחראי להביא לשרה את הספרים"

המסר לבכירי המשטרה: תתיישרו או תפוטרו

עריפת הראש המשמעותית ביותר של הממשלה החדשה היא זו שניסה לבצע השר בן גביר לפני שבוע. ביום שבו הפגנה של יותר מ–100 אלף איש בתל אביב הסתיימה בפיגוע ירי לאומני, התבשר מפקד מחוז תל אביב עמי אשד, באמצעי התקשורת, כי המפכ"ל קובי שבתאי החליט להדיחו. ההודעה על כך יצאה לאחר שיחה טלפונית בין שבתאי לבן גביר, שמאחוריה עמדו כמה עימותים בעבר בין אשד לשבתאי וחוסר שביעות הרצון של בן גביר מהדרך שבה מנהל אשד את ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית.

לאשד לא עזרה העובדה שגם במחאות הנכים בשנים האחרונות נחסמו כבישים מרכזיים מדי יום. לא עזרה לו העובדה שבמשטרה נהוג להשתמש באמצעים קשים, דוגמת אלות, פרשים, רימוני הלם ומכת"זיות, רק כאשר קיימת סכנה לחיי אדם — מפגינים או שוטרים. ההחלטה להדיחו נפלה באופן מיידי. בינתיים היא הוקפאה בהוראת היועצת המשפטית לממשלה, אך המסר ששבתאי ובן גביר ביקשו להעביר למפקדים הבכירים כבר נקלט: מי שלא יתיישר עם הדרג הפוליטי — ייזרק. גם שיחות הנזיפה שניהל בן גביר בשבועות האחרונים עם הקצינים הבכירים של המשטרה, בטענה שאינם מתפקדים בהפגנות לשביעות רצונו, הבהירו היטב מי שולט היום בגוף האמון על שמירת החוק בישראל.

העברת המסר הזה תקפה לא רק במשטרה. המשמעות של הדחת בכירים במגזר הציבורי מפני שאינם מזוהים מספיק ברמה הפוליטית עם "הצד הנכון", מלמדת את כל מי שנשאר במערכת שלא כדאי לו להסתבך. מהלכים כאלה משנים את בסיס השירות הציבורי וגם מגדירים מי הם אלה שיבחרו להיכנס אליו בעתיד. במחקר שערך ב–2016 פרופ' מומי דהן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מצא כי ככל שהמינויים בשירות הציבורי מתבססים יותר על כישורים מקצועיים — כך גדלה האפקטיביות של הממשלה, ולהפך.

המשמעות של מינויים פוליטיים היא מגזר ציבורי נחשל. גם אין צורך בנאמנות פוליטית כדי להבטיח פקיד שיבצע את מדיניות הממשלה בצורה מיטבית — ופיטורים של עובדים על בסיס פוליטי פוגעים בבסיס הידע של השירות הציבורי.

2023-03-17T04:21:31Z dg43tfdfdgfd